יום שלישי, 14 בדצמבר 2010

הנחיות לכתיבת עבודת חקר, ואופן ההערכה

הוראות לכתיבת עבודת חקר כחלק מבלוג
1. בחירת נושא
- יש לבחור נושא לעבודה שישקף את הקשר בין ראשי הפרקים של הבלוג  לשאלת החקר של נושא העבודה
- יש להציג את העדות שעליה מבוסס הבלוג הצגה מקיפה וברורה

2. גוף העבודה
 - יש לכתוב מבוא בהיר
- יש להציג שאלת חקר
- יש לכתוב סיכום ברור העונה על שאלת החקר
- יש לדייק בהצגת העובדות
- יש להציג הצגה מקיפה של הנושא
- יש לעשות שימוש במקורות ראשוניים ומשניים
- יש להבחין בין עובדות להשקפות
- יש להציג גישות מחקריות שונות
- הבעת דעה או מסקנה צריכה להיות מנומקת ומבוססת
- העבודה תנוסח בלשון התלמיד בעברית תקנית
- יש לציין ציטוטים
- יש לציין ביבליוגרפיה

3. הבלוג
- יש להוסיף עזרים ויזואליים לבלוג
- יש להשתמש במגוון נרחב של אפשרויות שמציע המחשב לכתיבת עבודה בבלוג

יום שני, 29 בנובמבר 2010

הוטן

הוטן

הוטן (ברומנית: Hoteni, בהונגרית: Hotinka) כפר כ- 20 ק"מ מדרום לעיר-המחוז סיגט. כל תושביו רומנים.

                אוכלוסייה יהודית

       שנה        מספר       כל האוכלוסייה
       1830       __            325
    1920        10            394
       1930       5               382

באפריל 1944 הועברו יהודי הוטן לגיטו ברבשט, משם לגיטו סיגט ומשם גורשו לאושוויץ.

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

ספינקא

עמוד 41
ספינקא
ספינקא (ברומנית: Sapanta, בהונגרית: Szaplonca) כ-25 ק"מ מערבה לעיר-מחוז סיגט. כל תושביה רומנים.
האוכלוסייה היהודית
שנה       מספר     אחוז היהודים
                           בכלל האוכלוסייה
1830    291      [1090 תושבים]
1880    573      ?
1920    1038    30.9
1930    999      26.5
1941    920      23.3

ראשיתו של הישוב היהודי
היהודים הראשונים הגיעו כנראה לספניקא בראשית המאה הי"ח. אומנם התהלכו שמועות בין יהודי המקום שכבר בשנת 1600 התגוררו יהודים בכפר, אך קרוב לוודאי שאין להן בסיס היסטורי. במפקד היהודים משנת 1728 נרשמו בספינקא שלוש משפחות: היהודי יעקב, שהיה בחסות האציל המקומי סימאון סאפלונצאי (Simeonis Szaploncai); היהודי ליבה, בחסות פטרי סאפלונצאי; והיהודי הרש, בחסות לאדיסלאי סטויקא (Ladiszlai Sztojka). שלוש משפחות היהודים מנו יחד 13 נפשות. שלושתם עסקו בבישול משקאות חריפים, תמורת תשלום למלך ההונגרי, שציידם במכתבי חסות.
במפקד של שנת 1735 נרשמו במקום ארבע בתי-אב יהודיים: יעקב, שניים בשם לייבל ואחד בשם Kuskind( נראה שצ"ל: Suskind -זיסקנד) בחסותם של האצילים סאפלונצאי הנזכרים ושל פופ אלכסה (Pop Alexa). בסך הכל מנו 26 נפשות. מנתוני הרישום אני למדים, שבניגוד לרוב כפרי מאראמארוש, בהם היתה ניידות רבה בקרב מפחות היהודים, הכו היהודים שורשים בספינקא כבר מראשית התיישבותם. שכן, שניים מן היהודים הרשומים במפקד 1735 זהים כנראה לאלה שבמפקד 1728. ולא עוד אלא, שבמפקד הראשון לא היו ברשות אף אחד אחר מהם שום בעלי חיים; ואילו במפקד השני בבעלותם 7 סוסים, 6 פרים, 8 פרים חולבות ו- 6 עגלים, דבר המעיד על התבססות כלכלית. המפקד משנת1746 מראה על נסיגה מסוימת במספר יהודי ספינקא; לפיו לא היו במקום אלא שלושת בתי אב יהודיים במספר כולל של 13 נפש. אך יש לזכור כי מפקד זה, אשר נערך תוך התנגדות השלטונות ההונגרים שנכפה עליהם על-ידי השלטונות האוסטריים, היה תכופות לוקה בחסר ולא ביטא נכונה את המציאות כפי שהיתה. מכל מקום, באמצע המאה הי"ח כבר היה קיים בספינקא מניין קבוע.
במפקד של 1768, שהיה מפורט ומדויק יותר מקודמו, נרשמו בספינקא חמישה בתי אב יהודיים, במספר כולל של 17 נפש, כדלקמן : מאטיא הערש (4 נפשות), אילש וולף (3 נפשות), בנדיק אברהם (2 נפשות), יעקב אשר (3 נפשות) ולייב אשר (כנראה אחיו של הקודם, 5 נפשות). כל משפחה שילמה שלושה סוגי היטלים: מס-גולגולת(3 עד 5 פלורין), מס-סובלמות (6-12 פלורין) ודמי חכירה (12-20 פלורין)
כל היהודים הגיעו לספינקא מגליציה.
במפקד של שנת 1830 נרשמו ראשי המשפחות בספינקא כדקלמן: (בסוגרים מספר הנפשות)
כץ חיים (6), שטיינמץ ברוך (4), פרל מאיר (7), ברקו הרש (5), צאליק דוד (7), פוגל מושיקו (7), שימונאוויטש הרש (2), אלמנת סאהוויטש יענקל (5), דעירש דיד (1), באש יאנקל (5), באש סולומון (6), באש מושקו (6), באש אהרן (4), יאנקל נתן (4), באש פסח (5), שימונאוויטש אהרן (3), באש לזר (8), שטרן אברהם (4), יוסף לייב (5), פרל הרש (5), מושקו (5), סולומון הרש (7), פרל דוד (5), ניימן סולומון (8), באש קלמן (4), רוזנברג הרש (4), באש יענקל לייב (3), מנדאלוויטש סרול (4), פרל ברקו (5), כץ ליב(6), צאליק דוד (4), אלמנת רוט ריב (6), חנקיך אפרים (4), ניימאן כתריאל (6), מילער מנדיל (6), סאבו מאיר (8), מנדלאוויטש אברהם (3), אלמנת ברקאוויטש מושקו (7), שטרן דוד (3), אינגבער אברהם (5), ברקו נסים (8), ברקו מושקו (10), שנייטמץ סולומון (3), ארסול שמואל (6), הרשיל ברוך (4), שליצער חונה (5), הרש שלומה (4), רעזמיוועש יעקב (4), דסקל לייב (7), האס פישל (3), האס מעכל (3), יאקובאוויטש מאיר (4), שטיינברג ברקו (3), אברהם הרש (2), דסקל מושקו לאיוש (3) יאנקלוויטש הרש (3), האס אהרן יאנקיל (3).



חיי התורה והחסידיות

1. בעל אמרי יוסף ובעל הקל יצחק
עוד בטרם היה לקהילת ספינקא רב רשמי – ספינקא הייתה שייכת לגליל הרבני של סיגט – התיישב בה בשנת תר"ל (1870) אברך ותלמיד חכם גדול,שעתיד היה להתפרסם כאחד האדמו"רים הגדולים בהונגריה כולה: ר' יוסף מאיר וויס. הוא נולד במונקאטש בשנת תקצ"ח (1838), שם כיהן אביו, ר' שמואל צבי וויס, כדיין. למד תורה בישיבותיהם של ר' מאיר א"ש ובנו ר' מנחם א"ש באונגוואר ובישיבת ר' שמואל שמעלקא קיילן מסעליש (בשעה שישב עוד בחוסט). בשנת תרי"ד (1854) נשא בת ר' מרדכי מבורשה. כאן התקבצו סביבו תלמידים וניהל ישיבה. בתרי"ז (1857) נפטרה אשתו וחזר למונקאטש. כאן נשא אישה שנייה, בתו של אחד מנכבדי העיר. אף היא נפטרה בשנת תרכ"ח (1868), ונשאר מטופל בשתי ילדות. למרות מצבו הקשה הוא עוסק בתורה ובעבודה בהתמדה של אנושית. בשנת תר"ל (1870) מגיע ר' יוסף מאיר אל המנוחה והנחלה, כשהוא נושא את בת הגביר והלמדן ר' עזרא יעקב באש מספינקא, מגדולי חסידי צאנז.
 את דרך החסידות קבל ר' יוסף מאיר שלושה גדולי האדמו"רים בדורו, ר' שלום רוחק מבעלז, ר' חיים האלברשטאם מצאנז ור' יצחק אייכנשטיין מזידיטשוב. כל אחד מהם מאיר את דרכו בעתיד, אך עיקר הנהגתו בחסידות ובעבודה היה לפי דרך זידיטשוב. אל הצדיק מזידיטשוב נסע בתמידות, יחד עם אביו והוא שהסמיכו לאדמו"ר והוא שמסר לו רזי תורה ודרכי התנהגות בעבודה כאדמו"ר לחסידים.
 עד מהרה נתקבץ סביבו חוג של מעריצים מבני המקום, שהלך ונתרחב גם למקומות סמוכים ורחוקים יותר. תחילת כהונתו כאדמו"ר החלה כנראה בשנת תרל"ו (1876) עוד בחיי הדברי חיים, שהיה נהוג לעודד יהודים ממאראמארוש שיבררו בספינקא. מכאן ואילך הוכר ר' יוסף מאיר כאדמו"ר וכגאון בתורה בנגלה ובנסתר. אלפים מיהודי מאראמארוש (וביניהם גם מחסידי וויז'ניץ) הסתופפו בצלו, יחלו למצוא פיו ונהרו אליו להושע בנפש ובגוף. חסידיו בנו לו בית גדול, שכלל בית- מדרש מפואר, מקווה טהרה ובתי דירות לאדמו"ר ולמשפחתו. כך הפכה ספינקא לאחד ממרכזיו הגדולים של חסידות הונגריה ויהודים מרחבי המדינה באו לבקר את הצדיק באוהלו.
 ר' יוסף מאיר וויס נפטר היום ו' בסיוון תרס"ט (1909) אורנו הועלה ארצה בשנת תשל"ב על-ידי נינו האדמו"ר מספינקא שליט"א (ראה לקמן) ונטמן בבית-העלמין של פתח-תקווה.
בחייו לא הדפיס ר' יוסף מאיר את חיבוריו, פרט להקדמה אורכה לספר רבו, ר'ק יצחק אייזיק מזידיטשוב, תורה והש"ס על ספר דברים (סיגעט תרנ"ב), הכוללת את תולדותיו וגדולתו בתורה ובעבודה והיא מושזרת בדברי תורה וחסידות משל עצמו. הקדמה זו נדפסה גם בפני עצמה (מונקאטש תרע"א ועוד כמה פעמיים); גם סדר ההקפות לשמיני עצרת ולשמחת תורה בנוסח האדמו"ר נדפס בחייו על-ידי חסידי ספינקא לאחר פטירתו החל בנו-יחידו וממלא מקומו בהדפסת ספריו בגדולים שהוכרו מיד כספרי יסוד בחסידות ובקבלה:
ספר אמרי יוסף על ספר בראשית. סיגעט תר"ע. כג, ר"ע דף.
כג הדפים הראשונים כוללים הקדמה ארוכה מאת בנו ר' יצחק אייזיק, במתכונת ההקדמה שכתב בעל אמרי יוסף לספר רבו.
ספרי אמרי יוסף ספר שמות. מונקאטש תרע"א [5], קפט, [2] דף.
ספר אמרי יוסף על ויקרא במדבר. סיגעט תרע"ג. [4],צו; קא, [3] דף.
ספר אמרי יוסף על ספר דברים. סעאיני תרפ"ג [4], ג, קי, [4] דף.
הדפסתו של החלק האחרון השתהתה בשל המלחמה שפרצה בינתיים. בהקדמתו מתאר ר' יצחק אייזיק את הקשיים שנתקל בהם בהדפסת כרך זה ומתנצל על טיב ההדפסה שלא עלה כרצונו.
ספר אמרי יוסף על המועדים. חלק א (שבת הגדול , פסח, שבועות, ראש השנה, שבת שובה,סוכות). ווראנוב תרפ"ט [4] קטו, [2] דף.
ספר אמרי יוסף על המועדים. חלק ב (דרושים להקפות, חנוכה, ארבע פרשיות). ווראנוב תרצ"א. [1] , ד, צז דף.
שני החלקים צולמו בכרך אחד : ניו יורק תשכ"ט.
ספר אמרי יוסף על הגדה של פסח ראה לקמן.
תולדותיו של בעל אמרי יוסף נדפסו בשני ספרים :
ספר פאר יוסף מאת ר' אלכסנדר סענדר ווייס מספינקא.
סיגעט תרצ"ד. קו עמ'.
בית ספינקה מאת יהודה לייב לוין. ירושלים תשי"ט. 180 עמ'.
תשובות אליו :
שו"ת מהרש"ם חלק א, סי' קמח : במעות שנדר להלביש ערומים אם יוכל לקנות מזה תפילין לעני שאין לו תפילין והביא כת"ר מתיקוני זהר תיקון כ"א היא שמלתו לעורו דא משכא דתפילין... ויפה העיר.
שם חלק ג', סי' ריח : בדבר מה שתמה מעכת"ה ע"ד רש"י  פ' בהעלתך וכו'.
שם שם סי' ריט : ובדין המזוזה בפתח גבוה הרבה וכו'.
שו"ת חקל יצחק לבנו סי' סא, סד.

בנו יחידו וממלא מקומו ר' יצחק אייזיק ווייס נולד בשנת תרל"ה (1875).
הוא הלך בדרכי אביו בכל ענייניו והנהגותיו.
בגיל צעיר נשא את בתו של ר' ישכר בער אייכנשטיין מווערעצקי בעל מלבוש לשבת ויום טוב.
כבר בחיי אביו קבל דרכי הנהגה ממנו ומשנת תרס"ד (1904) ואילך, כשחלה האמרי יוסף את חליו, הנהיג למעשה את חסידיו. עם פטירת אביו נהרו אליו כל החסידים כאיש אחד ואף גדל מספרם בהתמדה. הוא גם פתח ישיבה בספינקא בשם "בית יוסף", שאף היא הפיצה את חסידות ספינקא ברחבי מאראמארוש, טראנסילוואניה והונגריה. בשנות מלחמת העולם הראשונה נמלט ר' יצחק אייזיק מספינקא והתיישב במונקאטש. כעבור שנים אחדות עבר לסעליש, שם נבנה בית מדרש גדול ובתי דירה. כל שנה ביום הזיכרון של האמרי יוסף היה בא לספינקא לפקוד את ציון אביו ואז נקבצו בספינקא אלפי חסידים. (היום פוקדים את הציון בפתח-תקוה יהודים רבים ביום הזיכרון.) ר' יצחק אייזיק ווייס עלה על המוקד באושוויץ ביום יג סיון תש"ד.

שרידי חסידי ספינקא מתרכזים מסביב לנכדו (בנו בכורו של הבן הבכור, ר' ישראל חיים) ר' יעקב יוסף ווייס, שהקים בבני-ברק ישיבה ובית מדרש גדול לחסידי ספינקא. עוד שני אדמו"רים מתייחסים לבית בספינקא, ר' נחמן כהנא, שהיה רב במושב בני ראם ואחר כך הקים בית מדרש בבני ברק. נפטר ביום טז תשרי תשל"ז; ור' יוסף מאיר כהנא, שהתישב בירושלים, בה נפטר.
האדמ"ור מספינקא
בעל "חקל יצחק"
 כאביו בעל אמרי יוסף לא הדפיס אף הבן ר' יצחק אייזיק אף חיבור בחייו (פרט להקדמה שהוזכרה לעיל). לאחר השואה אסף נכדו וממלא מקומו, ר' יעקב יוסף ווייס, את שרידי דברי התורה ששרדו מן התבערה והוציאם לאור:
ספר חקל יצחק חלק ראשון (על בראשית שמות). ניו יארק תשי"ב. [4] , צו, [3] דף.
ספר חקל יצחק חלק שני (על ויקרא במדבר דברים). ניו יארק תשי"ד. [3], סח, [3] דף.
שאלות ותשובות חקל יצחק. ניו יארק תשכ"ו. מט, שא עמ'. כולל צה תשובות, לפי הפירוט דלקמן: 17 תשובות למאראמארוש, 22 תשובות להונגריה, 9 תשובות לטראנסילוואניה, חמש תשובות לפולין. בשש תשובות ללא שמות השואלים.
מבין גדולים הרבנים, שאתם החליף תשובות, נציין את מחותנו מהרש"ם מבערזאן, ר' אריה ליבוש הורביץ רבה של סטרי בעל הרי בשמים, הגאון הספרדי ר' חיים חזקיה מדיני בעל שדי חמד, ר' צבי הירש שפירא ממונקאטש בעל דרכי תשוסה ובנו ר' חיים אלעזר שפירא בעל מנחת אלעזר, דודו ר' יצחק אייזיק ווייס רבה של סוואליווע בעל בית יצחק ועוד.
מט עמ' ראשונים כוללים קונטרס עשרה מאמרות (הקדמת המחבר לספר אמרי יוסף). בסוף הספר חידושי תורה מאת בניו ר' ישראל חיים, ר' נפתלי צבי רבה של בילקע ומחתנו ר' אברהם אביש הורביץ רבה של קראלי.
סדר הגדה של פסח לפי מנהגי רבותינו הקדושים מספינקא עם פרושי אמרי יוסף.... חקל יצחק. יוצא לאור על ידי הרב יעקב אליעזר ווייס. ירושלים תשכ"ד. [8], רלט עמ'.
מהדורה חדשה ומתוקנת: ירושלים תשכ"ו.
אגודת חסידי ספינקא הוציאה לזכרו חוברת מיוחדת:
חסידות ספינקא ואדמו"ריה. חוברת מיוחדת ליומא דהילולא של כ"ק... מהרי"א... ירושלים (תשי"ח) פ עמ'.

תשובות אליו:
שו"ת מהרש"ם חלק ג, סי' רכו: אם מותר לשתות מים בליל יו"ט קודם קידוש כשיושב בסעודה מבע"י וחשכה ורוצה לברך בהמ"ז אלא שרוצה קודם מים.
שפ סי' רלט: במקוה רחוקה מנהר גדול ה' או ו' אמות [לענין זחילה].
שם חלק ז', סי' נה (תרנ"ד): במי שנשבע שלא יהיו לו לעולם תכשיטין כאותן שהיו לאיש פלוני.
שם סי' נו: בדין החטים של שמורה שנמצא בהם אח"כ בהנשארים ציבאליס.
שם סי' קטו: בהס"ת של מר אביו והוא מחו' הגה"צ שליט"א נמצא בשם של אלקיכם שהכף נתמלא החלל דיו... וכבר נשאלתי בזה מגיסו הרב נ"י [ר' נחמן כהנא – ראה לקמן].
שם סי' קטז: אם מותר לפרק גרעיני הקוקורוזעס [תירס] בשבת.
שם סי' קיט: מה שהזכיר וביקש לבאר לו מ"ש בתשובה לגיסו בעניין הס"ת.
שם סי' קכ: שוה  בענין המקוה הרחוקה מנהר גדול ה' או ו' אמות (הנ"ל ח"ג סי' רלט).
שו"ת מהרש"ג יו"ד סי' טז:יח (תר"ע) : שתי התשובות דנות בדבר המחלוקת החריפה בענין השוחט בסענזשארץ:
נדפס מכתב מהדר"ג נ"י ג"כ להתיר לאכול משחיטת השו"ב הנ"ל אפילו למהדרין מן המהדרין.
שו"ת שדה יצחק סי' לז : ...והנה כ"ת האריך בבקיאות בכל ספרי האחרונים בדבר ס"ת אשר הכ' של אלקיכם היה גגה העליון עב מאוד.
שו"ת אבני זכרון חלק ב, סי' נא (תרפ"ד) : הרב הגאון הגדול מופת הדור והדרו צדיק נשגב וקדוש יאמר לו רבים ושלמים חוסים בצלו... ואקדמיה פניו בתודה רבה על שהראני אותות אהבה וחיבה בשימו עיניו הבדולחים בספרי אבני זכרון ולי מה יקרו אמרותיו אמרות טהורות.
שם סי' נג (תרפ"ה) : כנ"ל.
שו"ת תפארת אדם [מהדורא קמא] סי' סד (תרע"ג) : תשובת ר' יצחק אייזק.מדובר במגפה שפרצה והפילה חללים יקרת מכתבו עם הפדיון הכולל הגיעני לנכון ועצתי שיאמרו בצבור כל חמשה ספרים תהלים בלי שום הפסק ב"פ בשבוע באשמורת היינו ביום ב' ובעש"ק... ואני תפלה שהשי"ת יעזור וישלח רפואה שלמה לכל החולים... והבריאים יתמידו בבריאותם וינצלו מכל מיני חולאים ומקרים ופגעים רעים ח"ו ויבשרו אך טוב כה"י.


2.רבני הקהילה

רבה הראשון של ספינקא היה ר' נחמן כהנא,חתנו של האמרי יוסף.
הוא היה בנו של ר' חיים אריה כהנא בעל דברי גאונים מסיגט.
מינויו לרב הקהילה בשנת תרמ"ה (1885) לערך נתקל בהתנגדות עזה מאת רבה של סיגט,ר' חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, שספינקא היתה בגליל רבנות אביו.
את המאבק ניהל אביו של ר' נחמן, בדיין בסיגט, שכל ימיו היה נאמן לבעל ייטב לב והוא-הוא שטיפל בהיתר מאה הרבנים למען ר' חנניה יום טוב ליפא (פרטים על התכתבותו עם רבני הדור בעניין זה ובעניין רבנות ספינקא ראה בערך "סיגט") עניין זה הגביר את המתח בין רבני ספינקא וחסידי סיגט, שנמשך עד קרוב לימי השואה. (בין הייטב לב והאמרי יוסף שררו יחסים טובים, אף-על-פי שהיו חוגים שהתאמצו לסכסך ביניהם. הייטב לב אף מסר לבעל אומרי יוסף את הפיקוח על השוחטים והקצבים בספינקא וביקש ממנו לפקח על חיי הדת בקהילה). ר' נחמן כהאנהחיבר ספר שימושי גדול בהלכה, שזכה להגהות ועיטורים של גדול הדור ר' שלום מרדכי הכהן מברעזאן. ר' נחמן נפטר בחיי אביו וחותנו ביום כט' תמוז תרס"ח (1908)
את חיבורו הדפיס בחייו:
ספר אורחות חיים על ש"ע אורח חיים. קובץ מלוקט חידושי דינים מכמה מאות ספרים ראשונים ואחרונים... ונלווה אליו הגהות חדשות ונכבדות בחריפות ובקיאות אשר נתכבדתי מאת מחו, הרב הגאון... מו"ה שלום מרדכי הכהן שליט"א אבד"ק ברעזאן... חלק א-ב סיגעט תרנ"ח [3], קעח ; [2], רעג דף.
בחלק ב' (דפים קפט-קצה):קונטרס עובר אורח מאת ר' אליהו דוד רבינאוויטץ-תאומים (האדר"ת).
מהדורה נוספת עם הוספות מכתב-יד: תל-אביב תשכ"ב.

תשובות אליו:
שו"ת מהרש"ם חלק ז' סי' כו: במי שישב עם אשתו ט"ז שנים ולא הי' להם בנים והרופאים שפטו כי אין מניעה מן האשה וצריך לראות את זרעו אם מותר לו להוציא זרע ע"י דישה מבפנים ויזרה מבחוץ... ידי אל תהי בזה להתיר איסור חמור נורא כזה.
שם סי' קיב: וע"ד שאלתו שנפלה טיפת דיו לתוך חלל כף כפופה של אלקיכם.
שו"ת בת היוצר יו"ד סי' ל (תרמ"ה): זה ערך שני שנים אשר עשו השרים באל הנקרא בל"א איטערהאלט [נשף ריקודים] וקנו כמה אלפים כוסות של זכוכית חדשה ועשו מהן לאמפען שנתנו בהכוסות אפר עד חציים ואח"כ עירו עליהם חלב רותח והדליקו אותם. והכוסות הנ"ל היו מונחים עד ערך שנה ומחצה במאגאזין אצל אדון א' ולא נשתמשו בהם ואח"ז...עשה אדון הנ"ל ליציטאציע [מכרז] על הכוסות וקנאם איש א' ואין יכול למכור אותם כלל עד שישיג כתב הכשר שהם כשרים לפסח ולכל השנה להשתמש בהם ברותחין ויש לו הפסד רב בזה...
שו"ת הרי בשמים מהדורא תניינא, סי' קמ (תרנ"ה):ע"ד שנמצא בס"ת באות כף כפופה טיפת דיו וכו'.
שם סי' קמא: בנידון שבקהלתו ישנו סוחר אחד אשר מקנהו וקנינו פרץ בארץ ומטות כפי מסחרו מלא רוחב הגלילה ותהלוכת מזחרו הוא על הרוב בהקפה לבעליח חנויות קטנים... על וועכסלען... ההכרח יאלצהו לדון עמהם בערכאות וא"א לעשות עפ"י התראת בי"ד יען רובם חונים תחת דגלי רבנים שונים... הי' צריך לבלות כל זמנו בנסיעות תדיר.. להזמין את כ"א לרב באתריה.. ויאבד בזה כל הונו ורכושו... ורוצה לעשות כתב עם הקונים בהקפה... שהוא מתחייב לבא לדין להבי"ד שבעירו ספינקא וכשיהי' לו הזמנה מהביד"צ דשם ולא רצה לבוא או לא יחפוץ לקיים הפס"ד שלהם יהי' נידון כמסרה ואז יהי' בנקל לו הלשיג רשות בי"ד לילך בערכאות. ונשפו בשאלתו אם נכון לעשות כן עפ"י דין תוה"ק. לפענ"ד פשוט דמועיל אם כותב לו מתחילה שמחויב לדון בעירו.
שו"ת מצפה אריה מהדורא תניינא, אה"ע זי' ו: בדבר האיש אשר לא זכה להבנות וציוו עליו הרופאים שיתן להם איזה טיפי זרעו כדי לעמוד על הבחינה.
לאחר פטירת ר' נחמן כהנא נבחר בנו ר' צבי כהנא לרבה של קהילת ספינקא .נולד בשנת תרמ"ד (1884) .היה חתנו של ר' ברוך רובין האב"ד ברידאווץ שבגיליציה (בימי מלחמת העולם הראשונה התיישב בעיר סמאש –אויוואר). ר' צבי כהנא כהן ברבנות ספינקא עד לשואה , שבה נספה .שנים מבניו. ר' נחמן ור' יוסף מאיר כהנא ,עלו לארץ ישראל ,כאמור למעלה .
תשובתו אליו :
שו"ת מהר"ש ענגל חלק ו' , ס'י קכב ( תרפ"ח ): בדבר הענוגה אשת ר' יעקב הערשקאוויטש אשר היה במקום המלחמה ...יצחק מענדל העכט הסנדלר מספינקא.
לר' נחמן כהנא היו בנים נוספים, שכיהנו לאחר מכן ברבנות בכמה מישובי מאראמארוש .אחד מהם, ר' אהרון כהנא ,כהן בסיטשל ואף הדפיס ספר (ראה ערך "סיטשל") בישבו עדיין בספינקא נערכו אליו ככמה תשובות :
שו"ת לבושי מרדכי מהדורא תניינא , יו"ד סי' יג (תרע"ב):
לבחור החריף בנש"ק מו"ה אהרן כהנא נ"י מספינקא ,ע"ד הושט שנמצא בו ג' עורות.
שו"ת מהרש"ג חלק ב' סי' כ (תרע"ו): במקומו היו נוהגין עד אתה שלא לאכול בפסח רק קמח הנטחן ברחיים הפשוטים ולא ברחיים של קיטור אם וולצען ועתה לפי נימוסי המדינה א'א למצוא קמח על פסח רק מהנטחן ברחיים של קיטור אם  מותר להתיר לבני המקום הקמח מן הרחיים של קיטור.
שו"ת זכרון יהודה חלק ב' סי' ח :בעניין השאלה שיש לוושט ג' עורות א' לבן וב' אדומים..וכבר הביא מע"כ מהגרשיים ז"ל בדעת תורה שמותר.
שו"ת שם משמעון יו"ד סי' כ (תרע"ב): הקשה לו על דברי הרב אבן מיגש שהובאו במנחת חינוך .


בני משפחה אחרים של אדמו"רי ספינקא

מלבד ר' נחמן כהנא היו עוד שני חתנים לבעל אמרי יוסף:א) רבי אברהם יקיר רובינשטיין, נכד הגאון מהרש"ם מבארזען (אביו היה חתן המרש"ם) :ב) ר' אביגדור פולאק ,בעלה הראשון של הרבנית מספינקא .הוא נשא את בת האמרי יוסף מנשואיו במונקאטש ,כלומר את חורגתו. הוא ישב בסיגט,שם כהן כרבם של חסידי ספינקא בבית מדרש שהיה בביתו.הוא היה עובד ה' במסירות נפש רבה. ארבעים שנה לא שכב במיטה .נפטר בסיגט ביום יג שבט תרצ"ו והקימו אוהל על קברו .
ר' אברהם יקיר רובינשטיין היה סמוך על שולחן חותנו , וישב על התורה ועל העבודה. ואחר מכן העתיק את דירתו  לעיר האלמין, שם ניפטר בגיל צעיר.(אלמנתו נישאה להאדמו"ר מקומארנא,ר' יעקב משה סארפין) .
בשבתו בספינקא נערכו לרבי אברהם יקיר השובות הבאות :
שו"ת מהרש"ם חלא א' סי' עא : בבית שיש בו חלק גדול ...ניכנסים משם לחדר קטן ... ויש בו לרבע ד' על ד' [אמות] אי חייב במזוזה .שם חלק ב סי' רכב : בב' שותפין בחנות מכלי כסף וזהב והשאיל א' מהשותפין טבעת לאחד לקדש בו שלא בידיעת שותפו.
שם שם סי' רכב : בדין מכירת בחמץ שרצה לחדש למכור בע"פ בלא שום שט"מ (שטר מכירה) רק בפני עדים כי שטר בלה"ק חספא בעלמא בדד"מ (בדינא דמלכותא) וגורע ממכירה בע"פ. והרב האבדק"ק אונטרדאם נ"י (רבי מורדכי יהודה עוו) הורה שלא ימכרו רק בשט"מ וסגי בשט"מ בלה"ק.. ולכן נלע"ד העיקר שלא לשנות ממנהג אבותינו. שו"ת ערוגת הבשם או"ח ס' עה: ...ובענין ס"ת אשר דרש (כפי הנראה בענין בכ' של אלוקיכם) לא הגיעני משם (מספינקא) שום תמונות אות משום אדם ואין לי שום ידיעה מזה.. ע"ד קושייתו על הרמב"ם פ"ו מה' מעילה.
לבעל חקל יצחק היו שני בנים: הבכור ר' ישראל חיים, שישב כל ימיו ליד אביו והוא היה מיועד לרשת את כס האדמו"ריות (הוא אביו של האדמו"ר הנוכחי ר' יעקב יוסף וייס),
אך נספה בשואה יחד עם אביו ורוב משפחתו. תשובות אליו: שו"ת פני מבין או"ך סי' קס (תרע"ב) קסא: בשתי התשובות ישובים לקושיות ופריכות בש"ס ופוסקים. (שתי התשובות נדפסו שוב בסוף שו"ת חקל יצחק).
הבן השני , ר נפתלי צבי וייס נבחר ברבות הימים לאב"ד בקהילת בלקע. בהיותו עדיין בחור צעיר נערכו אליו כמה תשובות: שו"ת פני מבין יו"ד סי' רצו (תרע"א) : בחור כהלכה.. בנש"ק חו"ש ר נפתלי צבי נ"י בן יקיר לי"נ הגה"צ בק"ק ספינקא שליטא. המשיב עונה לשתי קושיות שהפנה אליו השואל הצעיר. שו"ת פרי השדה חלק ג, סי' קיז (תרע"א): ..ולא היה מן הראוי להשיב לו הלא יוכל לשאול כל ספקותיו מאביו הגאון הצדיק שליט"א אשר כל רז לא נעלם ממנו. רק שלא להשיב פניו ריקם אשיב לו בקיצור. מה שניסתפק מי שקנה תפילין אשר נבדקו.. ואח"כ נמצאו שהיו פסולים מעיקרא..
(גם שתי תשובות אלו נדפסו בסוף שו"ת חקל יצחק)
אחר שישב כבר על כס הרבנות בבילקע: שו"ת יגל יעקב אה"ע סי' יג: ע"ד שאלתו הנוראה באשה שנשארה ענוגה מבעלה כמו עשר שנים ואח"כ התירוה שלושה גדולי הדור.. בתרפ"א וכעת בא אחד ואמר שיודע שבעלה חי.. שם חו"מ סי' כב: סכסוכי סוהרים בדברי עור.


4. שאר מחברים ותלמידי חכמים בספינקא

בקהילת ספינקא ישב תלמיד חכם, שעסק בהוראה, אף-על-פי שכנראה לא נתמנה לכך באופן רשמי מטעם הקהילה: הרב צבי הירש מאטיאוויטש. תלמיד הגאון ר' יהודה גרינפלד מסעמיהאלי. חתן ר חיים בלעך מספינקא, משמש בקודש אצל בעל אמרי יוסף ובעל חקל יצחק, למעלה מארבעים שנה לימד ברבים שיעורי תורה בבית המדרש. עסק במסחר היין בסיטונות. כשנכתבה אליו התשובה הראשונה היה עדיין צעיר לימים, אך התשובה עוסקת בענין אישות חמור.
שו"ת פרי השדה חלק סי' מ (תרס"ח) : ואשר האריך להקשות על דברי ריב"ש באה"ע..
שם סי' צה (תר"ע) : ונפלאתי מאד למה הלך להביא ממרחק לחמו הלא במקומו יושב הרב הגאון המפורסם שליט"א ויכול לשאול את פיו וכדאי הוא לסמוך עליו בכל דבר, רק לאשר כתב לי כי הדבר נחוץ מאד אמרתי להשיב לו אולם רק  בתנאי שגם הגה"צ נ"י יסכים לזה. בענין משודך הזקוק לתת חליצה,אך הימבה רוצה לסחוט ממנו כסף,האם מותר לו לכנוס את  המשודכת לפני החליצה.
שו"ת עצי חיים יו"ד סי' טז (תרפ"א):בדיני נדה.נראה שגם התשובה הבאה נכתבה אליו:שו"ת לחם שלמה יו"ד סי'נו: ליד"נ הרב החו"ב מ' צבי הירש נ"י מספינקא...אם בישל ביצים ומצא דם בא' מהם ויש ביצים כשרות מה דינו של הכלי. כי שמע שהי' מעשה כזה אצל מורו הגאון בק' סעמיהאלי ואסר.

התשובה הראשונה נערכה לאיש ספינקא כשהלה ישב כבר בגליציה:שו"ת דברי חיים חלק ב,יו"ד סי מא:להרב וכו' מו"ה מרדכי נ"י מספיקא בק' אברטין גליל קאלמייא. אודות בה"כ (בית הכנסת)שנסרך אם אין בה מחט המנהג שאין חוששין לסירכא .
ר' חיים בעלך הנ"ל הדפיס מחדש את הספר משנת החסידים עם פירוש מגיד משנה (לעמבערג תרל"ח)עם הקדמת ר"ח בלעך.הוא בא מברודשין שבגליציה והיה בנו של ר' הירש סופר.מלבד שהיה עשרות שנים גבאי ומשמש בקודם אצל אדמו"רי ספינקא, כאמור,היה עצמו תלמיד חכם וחסיד בעל מדרגות. ידועה גם התלהבותו לישוב ארץ-ישראל על טהרת הקודש.נפטר בזקנה מופלגת כבן 86 בשנת ת"ש(1940)
בשנת תרס"ב(1902)התישב בספינקא ר' אביגדור ווינברגר. הוא היה חסיד ספינקא נלהב והסתופף בצל בעל אמרי יוסף.לפני כן התגורר שאמקוט שבטראנסיל-וואניה והתפרנס ממסחר האתרוגים.
פרסם מודעות בעיתונות היהודית בהסכמת רבים מרבני הונגרי ה על כשרות האתרוגים.
היה גם חסידו שך ר' הלל ליכטנשטיין מקולומיי, שהיה דודו.
היה חתן ר' זליג הירש פישהוף, שהיה גיסו של ר' הלל ל"ש.
עם בואו של ר' אביגדור ווינברגר לספינקא החל להדפיס את ספרו סמיכת נופלים,שנעשה לספר הנפוץ ביותר בכל הסביבה. בשנה אחת (תרס"ב) נדפס בשלוש מהדורות,שתיים בעברית ואחת ביידיש.זהו ספר מוסר עממי מאד המבוסס על התבוננות האדם וסביבתו הקרובה ךשם מוסר השכל.

נוסח השער במהדורה הראשונה:
ספר סמיכת נופלים הוא ספר חדש אשר לא היה לאור עולם. עד עתה ובודאי רק בהשגחת הבורא ית"ש וברחמיו המרובים ממציא לנו זאת בכדי שיתחזק האמונה בעולם על ידי ראיות ברורות בחכמה ובאמת ועל ידי דרכים ודיבורים של אמת בכדי שייטיב עמנו הקב"ה להרבות השפע וההצלחה והפרנסה וכו'.

במהדורה השנית נאמר:
זה הספר נדפס שנית בעזרת הרחום והחנון ית"ש שבאיזה חדשים חלקתי אותם שלושת אלפים בישראל ב"ה מחמת חשיבותם בעיני אנשי מדע... וגם נתוסף בו כ"ד עלים לטובה ולנחת רוח לפני אבינו שבשמיים...
כעבור שנה (תרס"ג) מדפיס ר' אביגדור מהדורה שניה וגם ביידיש, שגם ממנה הפיץ שלושת אלפים עותקים תוך חודש ימים. בתרס"ה הוא מדפיס מהדורה שלישית ביידיש בשינויים רבים. גם כאן מתפאר המחבר שהפיץ 3000עותקים ממהדורה  בתוך חודש.
במהדורה הרביעית בעברית (תרס"ז) מכריז ר' אביגדור ווינברגר:
ונותן הספר גם החנם לעני ואביון... אבל למי שאפשר לו יתן בעד הספר הזה מה שביכולתו ולא ישאל ממני בחנם כי עני ואביון אנכי... זאת הדפסה רביעית בעזה"י וזה חמש שנים שהתחלתי בעזרת הקב"ה... שנים ועשרים אלף נמכרו לטובה...
בשנת תרע"א מדפיס ר' אביגדור ווינברגר חלק שני מספרו ביידיש והוא כותב בשערו (בתרגום מיידיש):
איש מדע אמר שספר זה נקרא בעונג רב יותר מאשר כל הרומאנים...הוא מבטיח להוציא חלק זב גם בעברית כאשר יהיו בידיו אמצעים כספיים. אך כפי הנראה מעולם לא נדפס חלק שני בעברית. מהדורת תרס"ז הופיע בדפוס-צילום בירושלים תשל"ה על-ידי נכדי המחבר, יוסף צבי ואביגדור הלל גולדשטיין עם תולדות המחבר בקצרה. לפיהם נפטר המחבר ר' אביגדור ווינברגר ביום ד טבת (השנה לא צוינה).
הספר האחרון מאיש-ספינקא הופיע בשנת תרצ"ב (1932) על-ידי תלמיד ישיבת ספינקא (שנוהלה באותה תקופה על-ידי ר' אברהם אביש הורוביץ, חתן בעל חקל יצחק, רבה של קהילת רעמיט וכעבור מספר שנים רבה של קהילת קראלי). תלמיד הישיבה, הבחור חיים קנדיל, נכד ר' חיים שהיה שו"ב ברעמיט, הדפיס מחדש את ספר פלח הרימון על מדרשי פליאה, מאת המחבר הקדמון ר' בצלאל ב"ר שלמה מסלוצק, באמשטרדם תי"ז (1657). חיים קאנדיל הוסיף לספר קונטרס בשם "הוספת חיים" ברוח ובסגנון המחבר. הספר נדפס על-ידי המדפיס הנודע ר' יעקב ווידער מסעאיני (ווראהל), אף הוא חסיד ספינקא, לאחר שביקר בישיבה והתרשם ממנה לטובה. הספר נדפס לטובת חברה מזונות של ישיבת ספינקא.


ארגון הקהילה

אין בידינו ידיעות מספיקות על ארגון הקהילה. לפי עדותו של אחד מיוצאי ספינקא נבנה בית-הכנסת הראשון מעץ בשנת תק"ס (1800) לערך. בבית-הכנסת החדש היתה טבלת-זיכרון משנה זו. בבית-העלמין העתיק נשתמרו מצבות משנות ה-60 של המאה הי"ח. כפי הנראה התארגנה החברה קדישא סמוך לשנים אלו ולאחר מכן התפתחה למוסד קהילתי מאורגן, ממנו הסתעפו במרוצת הזמן עוד כמה ארגוני צדקה וסעד, כגון: חברת ביקור חולים, חברת גמילות חסדים וחברת מתן בסתר. בתחילת המאה הי"ט התארגנו בה גם חברות ללימוד תורה, כגון: חברה ש"ס, חברה משניות, חברה תהלים ועוד. לפי עדות זו, המסתמכת על ארכיון הקהילה, היו בשנות 1800-1810 כ-100 משפחות של יהודים בספינקא. אף-על-פי שמספר זה נראה מוגזם למדי, אין ספק שבתקופה זו היתה קיימת כבר מסגרת קהילתית מושלמת ברב אן במעט. בתחילת המאה ה-20 בנתה הקהילה בית-כנסת חדש מאבן. מלבדם היו קיימים בספינקא בית מדרש גדול של האדמו"ר ועוד שלושה בתי-תפילה קטנים יותר.
רוב יהודי ספינקא היו עניים מרודים, שהתפרנסו מעבודות ומלאכות רבות ושונות; חקלאות זעירה, שכירי יום ביערות העד ובמנסרות; מסחר זעיר במכולת, במשקאות, בתבואה ובפירות; בעלי מלאכה לסוגיהם: חייטים, סנדלרים, פחחים, מסגרים, ספרים, כובענים ועוד. אך היו ביניהם גם כמה עשירים מופלגים ועשרות יהודים אמידים יחסית. היו ביניהם בעלי קרקעות ויערות על שטחים נרחבים; סוחרים סיטונים בתבואה ובפרי-העץ שהאיזור היה משופע בהם; סוחרי בהמות וביחוד סוסים, מגדלי בקר וצאן ועוד. בבעלות יהודית היו שלוש טחנות מים, טחנת-קיטור ומנסרת-עצים.
יהודי ספינקא לא היו מעורים בחיי החברה המקומית ולא התערבו בתושבים. רובם המכריע היו חסידים ששפת-אמם יידיש. שפת האוכלוסייה, רומנית, דיברו אך ורק במגעם עם התושבים. בשפה ההונגרית, שהיתה שפת השלטונות עד מלחמת העולם הראשונה, כמעט ולא שלטו. אך היחסים בין האוכלוסין  היתה בדרך כלל תקינה, למרות המקרה הטראגי שאירע בשנת 1898, כאשר בעל היערות חיים דוד פרל נרצח על-ידי שני פועלים רומנים, משום שדחה את דרישתם להעסיקם במפעלו בהובלת עצים בנהר הטיסה. בדרך-כלל ישבו במועצה המקומית שנים מיהודי הקהילה.
בעקבות מסירת מחציתו הדרומית של מחוז מאראמארוש לממלכת  רומניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, מצאה את עצמה העיירה במפתיע במצב של עיירת גבול על כל המשתמע מכך מבחינה כלכלית. עובדה זאת היתה אחד הגורמים המכריעים לנסיגה הכלכלית הניכרת שחלה בחייהם של יהודי ספינקא. סוחרים רבים נותקו ממקורות היצוא שלהם.
גורם שני, אף הוא בעל משקל, לירידה הכלכלית-עזיבת האדמו"ר וחצרו את העיירה. החסידים שהיו פוקדים את העיירה בהמוניהם בכל חג ושבתות של פגרה, היוו גורם כלכלי מעודד בעיירה. כאשר פסקה תנועה זאת ירד ירידה תלולה היקף העסקים, הפדיון בחנויות, פחתה ההכנסה של בעלי אכסניות ומסכרי חדרים. רבים מבין יהודי ספינקא נטשו את המקום ונסו את מזלם בעיר-המחוז ובערים אחרות במדינה.חלקם אף היגרו מעבר לים.
הקהילה ומוסדותיה סבלו אף הם כמובן מן הנסיגה הכלכלית החמורה ומכך שרבים מבעלי הבתים עזבו את המקום. היו לה קשיים באיזון התקציב הקהילתי ובכלכלת הרב,השוחטים ושאר פקידי הקהילה.
ראשי הקהילה בין שתי מלחמות העולם היו בדרך כלל:
 

(עמוד 47 ?)

הקלידו: הודיה כהן, תמר וויילדס, מרים וולף,

קרעטשענוף

קרעטשענוף
קרעטשענוף (ברומנית Craciunesti, בהונגרית Karacson-falva, מקודם Tiszakaracsonfalva ).
כפר במרחק של כ- 7 ק"מ מצפון מזרח לעיר המחוז סיגט. רוב תושביו רותנים.
אוכלוסייה יהודית
שנה, מספר, אחוז היהודים בכלל האוכלוסייה
1830, 219,  [874 תושבים]
1880, 799,  ?
1910, 1330, 52.8
1920, 996, 54.3
1930, 889, 47.7
1941, 911, 46.0


ראשיתו של הישוב היהודי

היהודים הראשונים הגיעו לקרעטשענוף בתחילת המאה הי"ח. במפקד משנת 1728 נרשמו שני בתי אב יהודיים:
הראשון, אלטר משה, שהיה חוכר באחוזתו של האציל המקומי גאורגי פוגאן' (Georgi Pogany).
משפחתו מנתה אישה ושני ילדים; והשני, יהודי בשם הרש, שהיה כנראה רווק, נמצא בחסות האצילה מאריה באלוג. יהודים אלה לא החזיקו מעמד זמן רב, שכן במפקד משנת 1735 נרשמו שמותיהם של שלושה יהודים אחרים: יוסף איז'אק, שמשפחתו מנתה אישה ושלושה ילדים. בשרות המשפחה היה מנהל משק ומשרת, שניהם יהודים. ברשותה היו סוס ושתי פרות. הוא היה חוכר באחוזתו של פרנץ סגדי (Szegedy Ferencz); שתי נשים, רחל ושרה, שישבו ללא בעלים ולהן ארבעה ילדים. ברשותן היו שתי פרות. איש החסות שלהן היה גרשי סרנטשי (Szerentsi Gersi); ישראל משה, בעל לאישה ואב לשבעה ילדים, החזיק משרת והיו לו סוס ופרה. הוא נהנה מחסותו של אדאם פוגאן'.
במפקד של 1768 נרשמו בקרעטשענוף חמישה בתי אב יהודיים במספר כולל של 19 איש. שוב שמות שלא נזכרים במפקדים הקודמים: יעקב צ'אינוביטש (Csajnovics), שהיה כנראה אדם אמיד, שכן שילם דמי חכירה של 60 פלורין. משפחתו מנתה שתי נפשות; בדומה לו, שאלאמון הוביטש (Hovics), ששילם 65 פלורין דמי חכירה. משפחתו מנתה 4 נפשות. אברהם הרשקוביץ, בעל לאישה ואב לילד, היה כנראה איש עני. הוא לא חויב בתשלום דמי חכירה. עבד כנראה בשרותם של שני הראשונים. גם היהודי הרביעי, יחזקאל יעקובוביץ', שמשפחתו מנתה 5 נפשות, היה דל אמצעים. הוא שילם 6 פלורין בלבד דמי חכירה. בעל בית בינוני היה היהודי החמישי, הערשקו שמילוביטש, אף משפחתו מנתה 5 נפשות. דמי החכירה שהוטלה עליו הסתכמו ב- 32 פלורין לשנה. לפי הרישום במפקד התפרנסו כל יהודי הכפר מבישול משקאות חריפים ומרוכלות.
כל היהודים הרשומים במפקדים דלעיל הגיעו לקרעטשענוף מגליציה. אין בידינו ידיעות אם הייתה רציפות לישוב היהודי בקרעטשענוף מאז המפקד של  1768 ואילך (מפקדי היהודים בהונגריה לאחר 1768 טרם פורסמו בדפוס באוסף התעודות של יהודי הונגריה, שהגיעו עד עתה ל- 17 כרכים).
במפקד של שנת 1830 נרשמו ראשי המשפחות בקרעטשענוף כדלקמן: (בסוגריים מס' הנפשות)
שמילאוויטש אברהם (6), קראטץ הוניק (3), ליבערמן הרש (7), קראטץ אברהם (8), קראטץ סמוך (4), טויב הרש (4), פרל הרש (6), ברקאוויטש שלומה ( 7), שמילאוויטש יענא (3), רוטה ושקו (6), אלמנת שליגר טובי (2), אברהם לזר (6), וויזל מיכל (7), פולק מרקו (5), אברהם שלומה (6), מעיסארוש יוסף (4), מארטשעל חיים (3), רוט יאנקיל (6), קופל אייזיק (7), זעלמאן ברקו (4), גאנץ יאנקיל (4), זוסמן אלתר (8), פייג אברהם (3), פייג מאיר (3), ליבערמאן אברהם (3), פייג מאניו (5), ליבערמאן אייזיק (7), אלמנת אינגבער ראובן (3), מרקאוויטש מושקו (4), פייג היים (6), העניג איציק (8), אלמנת חנה איטה (7), פרל דוד (3), מושקאוויטש פישל(10) שולצער יושקא (10),דראיט אברהם(7),קראץ מנדעל (3), דראיט זילג (8), לזאר נאדעל (3), מארקאוויטש יוסף (7), רימעל לזר  (9), סובו איציק (6), הוס דוד (4), שלאמוויטש הרש (7), גנץ ישראל (7), פייג שלמה (6), שטיינמץ יענקיל (7), חאמאדיא יחזקאל  (6), ליטמאן דראיט (8), פייג אייזיק (4), ליב סאנטו (7), פרל זליג (11), קיים שלום (6), אלמנת קופל מושקו (7), קיים ישראל (6), אליעש שכטר (8), חיימאוויטש אפרים (6), דוישט יוסף (6),ליברמן אייזיק (4),וויזל חיים (5), ינקלאוויטש דוד (6), זינדעל אברהם (3), סובו שמעיה (7), שעיה אפרים (7), שלמה ליב (6), דוב מושקו (3), איזיקאוויטש אשר (4), קאין יואל (3), גידאלי ברקו (9), גידאלי יענקל (3), גידאלי מאיר (4), מרקו הרש (3), ויזל יענקל (2).  

חיי התורה והחסידות

1.רבנים
    הרב הראשון בקרעטשעינוף היה כנראה ר'  יוסף יואל דייטש. המקור היחיד לעובדת רבנותו בקרעטשענוף היא תשובת גיסו ר' יואל אשכנזי (ראה להלן). אם אמנם ישב על כס הרבנות בקרעטשענוף, היה זה זמן קצר ביותר. שכן בשנים תקצ"ב-תקצ"ט (1832-1839) כהן כדיין בעיר טארנאפאל, לשם כתב לו החתם סופר חמש עשרה תשובות. בשנים תר"ה- תר"ו ואלך כהן כרב במאניסטרישץ שבגליציה. בסוף ימיו היה רב בחאדרוב, שם נפטר. נראה, שנבחר לרבה של קרעטשענוף בשנת תרט"ו(1855) לערך, כפי שניתן להוכיח מהתשובה דלקמן. הוא נפטר כאמור בחאדרוב ביום ח' אלול כפי שכותב נינו בהקדמה לספר סבו נפש דוד (ראה לקמן), אך אינו מציין את השנה. נראה שנפטר בשנת תרי"ח לערך, שכן בתשובה של ר' יוסף שאול נתנזון לבנו ביום ער"ח ניסן תרי"ט נזכר ר' יוסף יואל דייטש בברכת תנחומי. ר' יוסף יואל דייטש היה חתנו של ר' משה דוד אשכנזי רבה של טאלטשווא, שעלה לצפת ונפטר שם בשנת תרט"ז (1856). מותר אולי לשער, שר' יוסף יואל דייטש היה מן הפעילים  לבחירת גיסו (אם הוא חתן ר' משה דוד אשכנזי) בעל הייטב לב לרבנות סיגט בנת תרי"ח (1858). ר' יוסף יואל דייטש היה ידוע כאחד מחריפי הרבנים בדורו וכפוסק הלכה מובהק. הותיר אחריו חיבורים רבים, אך חיבור אחד בלבד נדפס לאחר פתירתו:
ספר שאלות ותשובות יד יוסף חלק ראשון על או"ח ויו"ד, אה"ע וחו"מ. מ.- סיגעט תרל"ה 1874. [7], קלח, [3], דף. כולל קכד תשובות, כמעט כולן לחכמי גליציה. דפוס צילום עם הקדמה קצה מאת המו"ל, ר' אברהם יצחק קאהן: ירושלים תשל"א.
תשובות רבות נכתבו אליו על-ידי חכמי דורו ובראשם, כאמור, החתם ופר. כולן לטארנאפאל, מאניסטרישץ וחאדרוב. התשובה היחידה לקרעשטענוף:
שו"ת מהר"י  אשכנזי יו"ד סי' כ: לכבוד גיסי הרב הגאון מ' יוסף יואל דייטש נ"י אבד"ק קרעטשינוב...אשר העיר והקשה לשאול...על דברי הרמב"ן...
בסוף התשובה: ומכבוד אאמו"ר שיחי' [ר' משה דוד אשכנזי שעלה כבר והתישב בצפת] עדיין לא הקשבתי משנה זו. ד' יזכני להקשיב קשב רב משלומו הנערב. [רמ"ד אשכנזי נפטר ביום יח תמוז תרט"ז, וכשנכתבה תשובה זו היה עוד בחיים-חיותו. יוצא איפוא שר' יוסף יואל דייטש ישב על כס הרבנות קרעטשענוף בשנים אלו בקירוב, כאמור למעלה].

רב השני בקרעטשענוף היה בנו ר' דוד נתן דייטש, שהיה חתן ר' יצחק אייזיק מסטרי. הוא אשר הקים את הדת על תלה בקרעטשענוב, בהדרכתו את העם את המעשה אשר יעשה. התנהג בחסידות והיה חסיד ריז'ין ולאחר פטירת ר' ישראל מריז'ין נסע הרבה לבנו ר' דוד משה מטשארטקוב. עסק גם בתורת הח"ן. נפטר ביו יא שבט תרל"ח (1879). אלמנתו עלתה לארץ ונפטרה בטבריה ביום א דר"ח טבת תרמ"ו. גם אחד מבניו, ר' יצחק אייזיק, עלה ארצה ואף הוא נפטר בטבריה (כ תשרי תרס"ט). ר' דוד נתן דייטש השאיר אחריו כתבים רבים, אך לא נדפס ממנו אלא חיבור אחד, כחמישים שנה לאחר פטירתו:
ספר נפש דוד על התורה חלק ראשון... ונלווה אליו בסופו דרוש א' מהדרשות אשר דרש המחבר זצ"ל בשבת הגדול... סעאיני תרפ"ט. [5], סב דף. מלבד חיבור זה הוסיף הערות לשו"ת יד יוסף מאביו  וכן הדפיס שם שלוש תשובות משלו (סי' לד, מא, פח).
תשובות אליו: דברי שאול, יוסף דעת על שו"ע יו"ד, לעמבערג תרכ"ו, עמ' עו: והנה בשנת תרי"ט ער"ח ניסן הגיעני מכתב מהחריף מו"ה נתן דוד [צ"ל: דוד נתן] בהרב המנוח מו"ה [יוסף] יואל דייטש במה שאירע ששומן אווז של פסח נשרה במים וכו'.
שו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה, חלק א סי' רצא: להרב מו"ה דוד נתן בהרב אבד"ק קרעטשניב במדינת אונגרין. ע"ד שאלתו איש א' נארח בקהלה [אחת] מוטל על ערש דוי ר"ל ושאלו אותו מאיזו עיר הוא ומה שמו ואם יש לו אישה ובנים. והשיב [שהוא] מקרעטשניב סמוך לסיגיט ושמו חיים צבי ויש לו אישה ובנים והם לומדים אצל מלמד ובן אחד יש לו והוא סנדלר. וגם מצאו אצלו הרייזע פאס [דרכון] שלו וצואה של אבי המנוח וסימנים הי' לו על הפרצוף פנים עם החוטם שלו היינו חוטמו ארוך וחצי החוטם החוטם הוא גראשווארץ . על לחיו השמאלית אצל הזקן שומא שחורה עין ימין הוא רע. ואח"כ מת ביום א"ו וישב. ויש כאן ספיקות שלא הזכיר שם אביו... ומה שאמר שיש לו בנים ואחד סנדלר ונמצא שאין לו רק אחד והוא חייט...
שו"ת חסד לאברהם מהדורא תניינא, יו"ד סי' יז (תרכ"א) : בנקב שנימצא בטחול של הפרה...
שו"ת בית שלמה או"ח סי' כה (תרכ"ד) : בישוב א [במארא – מארוש] ישראלים בו מעט וישתדל ראובן מיושבי הישוב... אצל שרי הקיר"ה רישיון לעשות בית תפלה בביתו והקדיש בית א' בביתו לבית כנסת. גם קנה מכיסו ספר תורה וארון הקודש ושאר תשמישי קדושה... והתפללו בו כל יושבי הישוב ההוא בציבור שמונה שנים. והשתדל ראובן הנ"ל שבני הישוב יתנדבו לצורך בנין בית מקווה ועלה בידו יען שרוב מעות הבניין נתן ראובן מכיסאו וקנו מקום א על בנין המקווה... וטרם  הגמרם רוח אחרת עבר על איזה אנשים משם ושכרו  מקום שיקחו הבנין ההוא ויעמדיהו שם לביהכ"נ וראובן מוחה בידם מצד שכבר החזיק שיהיה הביכ"נ בביתו וכמה יגיעות יגע בהרשיון ופיזר ממון הרבה ועוד שרוב הממון מהבנין הוא שלו... וגם המקום שרוצים לבנות ביהכ"נ הוא מקום פרוץ לנהר ורחיים והחלונות יהיו למקום אסיפת  נכרים והנוכריות לטחון ולרחוץ ועמדו לפני כת"ה לדין ויצא הפס"ד שהדין עם ראובן ויען שהצד השני   ערערו על הפס"ד הציע דבריו לפני גדולי דורנו וכולם הסכימו לדעת כ"ת ועדיין הם נותנים כתף סוררת  ושאל חוו"ד... יפה דן כ"ת...
שו:ת מהר"ם שיק אה"ע  סי' קנד (תרכ"ט) : ...ובאמת לא ההיא פרוצה שנתייחדה עם הגוי ושכבה עימו בעגלה אחת ומצווה לגרשה ולא אהי' מסייע לטהרה לבעלה. ומכל מקום לדינה הסכימו אחרונים... שאשה אינה נאסרת עפ"י דברים מכוערים...
מנוחת אשר חלק ב, בשו"ת שבסוף הספר, סי' ו : בנידון שהלמ"ד נכנס לתוך ה' של אלוקיך איך נעשה...
בנו של ר' דוד נתן, ר' משה דייטש, היה מעין אדמו"ר עממי בקרעטשענוף. בעיקר היה נותן רפואות וסגולות ואף כתב רצפטים. מדי פעם היה גם כותב קמיעות. בשנות ה- 30 עבר לסיגט. נספה בשואה.
הרב הבא בקרעטשענוף היה ר' צבי הירש ריינמאן ב"ר יצחק משולם. הוא היה חתנו של ר' אברהם אהרן טייטלבוים בן הייטב לב. אין אנו יודעים מתי נבחר לרב. עם היה זה מייד לאחר פטירת ר' דוד נתן דייטש, הרי ישב רצ"ה ריינמאן בקרעטשענוף כארבעים שנה,   הזמן הממשוך ביותר שבו כהן רב בעיירה זו.
הוא נפטר ביום כ"ה מרחשון תרע"ט ( 1918 ) .
זמן קצר לפני פטירתו נבחר גם לרבה של ביטשקוב. לפני
כן ישב בביטקשוב (לא כרב) תלמיד חכם גדול,ר' אלטר שאול פפר. לפני מלחמת העולם הראשונה היגר לארצות הברית (ראה ערך "ביטשקוב").
בביטקשוב לא היו מסדרין גיטין משום הספיקות שהיו כיצד לכתוב את שם המקום בגט. בשנת תר"ע היה מקרה של שכיב-מרע שהיה לו אח קטן ואם ימות הרי תצטרך אלמנתו להמתי עד שהיבם גדל. ר' אלטר שאול פפר סידר בהושענא רבה תר"ע גט לראשונה בביטשקוב כמקרה חרום ולאחר מכן בא במשא-ומתן של הלכה עם גדולי הדור,שיאשו את כשרות הגט.
שתי התשובות לר' צבי הירש ריינמאן סובבות בענין סידור ג'יטין בביטשקוב,לאחר שעקר את מושבו לניו יורק :
שו"ת אבני זכרון חלק א' סי' מ (תרע"ו) : אשר ביקש ממני לברך על המוגמר ולסיים בדבר טוב שהתחלתי בהו"ר בשנת עת"ר בהיות משכני בק"ק גרוס ביטשקיב שסדרתי גט לשכ"מ והארכתי בתשובתי שגם להב"ה מותר לסדר שגם גיטין אחרי שכבר סדרנו גט בהכרח אין למנוע גם להבא.
ומאז שלחתי קונטרסי לגאוני ב\הדור הי"ו וכולם פה אחד הסכימו בשריותא דהאי איתתא המתגרשת וגם שיכולים לסדר גיטין גם להבא בגרוס ביטשקיב...
בין כך העתקתי משכני מהתאם להכא (ניו יורק) לא סדרתי גיטין יותר בשם. ועתה שאלתו ובקשתו שאכתוב לא המסקנא למען יוכל חתנו הרב במו"צ דשם לסדר גיטין כיון שעלתה בהיתר...
ויקבל בזה העתקות מכל החילוף מכתבים שהיו עם הגאונים המשיבים בעניין זה...
שו"ת אמרי יושר חלק א',סי' קסו : בדבר קביעת שמות לסידור גיטין בעיר ביטשקוב  אשר בגליל שלו.
וכל דבריו בזה נראים ברורים...
לאחר מלחמת העולם הראשונה כיהן כרבה של קהילת קרעטשענוף ר' אלעזר ריינמאן בנו של הקודם.
הוא היה חתנו של ר' אברהם חיים רובין האב"ד גלאגוב שבגליציה,מנכדי ר' נפתלי הורוביץ מרופשיץ.
גם הוא כיהן כרב גם בקהילת ביטשקוב.
בתקופה מסויימת ניהל ישיבה ב קרעטשענוף ולמדו בה כחמישים תלמידים.
בשנות השלושים עזה ר' אלעזר ריינמאן את קרעטשענוף והתיישב בביטשקוב,לאחר מכן עבר למלא מקום חותנו בגלאגוב.
הוא נספה כנראה בשואה של יהודי פולין. לא נדפס ממנו אף חיבור.
תשובות אליו :
שו"ת עצי חיים אה"ע סי' ו (תר"פ) : בעניין עגונה ממלחמת העולם הראשונה,אשתו של ר' שלמה ב"ר יצחק קיניג,שאבד המלחמה.
שם שם סי' כ"ג (תרפ"ה) : באשה שבעלה נפל במלחמה וילדה ולד שמת כעבור כמה חודשים ולפי העדות מת קודם בעלה ואחר כך מת בנה ואם כן אינה זקוקה לחליצה.
שו"ת אפרקסתא דעניא סי' קיב (תרפ"ג) : בעניין העגונה ממלחמת העולם הראשונה, אשת ר' מיכל ישראל מאויבר-רינא .
רבה האחרון של קרעטשענוף היה ר' אברהם חיים ריינמאן ב"ר אלעזר. הוא כיהן בקרעטשענוף בלבד. הוא דרשן מקובל ואהוב על שומעיו. דרישותיו היו מתובלות במשלים ובסיפורי צדיקים. בשנת 1941 גורש לקאמנץ-פודולסק ואחר כך נרצח במיתה משונה (פרטים ראה לקמן).
כשנה לפני כן הדפיס את חיבורו :  ספר ויצא פרח על פרקי אבות ...
סאות-מארע  ת"ש .(6),קט,(1) עמ'.
המחבר מודה בספרו לכמה אברכים "חריפים ובקיאים בחדרי תורה" ובניהם ר' חיים קאנדיל מפה,"שטרחו ויגעו הרבה לכתוב ולסדר החידושיי תורה שלי להדפסה" .
ר' חיים קנדיל ההדיר את הספר הקדמון פלח הרימון והוסיף לו משלו,כשהיה תלמיד בישיבת ספינקא (ראה ערך "ספינקא").


2. אדמו"רים ודיינים :

בסוף המאה הי"ט,קרוב לוודאי לאחר פטירת ר' מרדכי לייפר מנאדבורנא בבישטינא ביום א' דסוכות תרנ"ו (1895),התיישב בקרעטשענוף בנו ר' מאיר רוזנבוים מאז נעשתה העיירה מרכז חסידי ורבי מאיר היה מיסדה של שושלת קרעטשענוף הידועה גם בארצנו.
חסידיו הקימו לו בית מדרש ובית דירות. ר' מאיר עצמו השתתף בבניית בית המקדש כשטח את הקירות אמר הלל. רבי מאיר היה שקוע כל הזמן בעבודתו ובתפילתו ולא הראה פנים שוחקות לחסידים. מעולם לא נראה שחוק על דל שפתיו. ועף על פי כן נהרו אליו חסידים וסתם יהודים שהיו זקוקים לישועה,שכן הוא התפרסם במופתים ואף חילק קמיעות. הוא נפטר בקרעטשענוף ביום א' דר"ח תמוז תרס"ח (1908).

את מקומו מילא בנו ר' אליעזר זאב רוזנבוי,שהיה יותר מעורב עם החסידים. בימיו נתרחב חוג חסידי קרע-טשענוף. הוא היה האדמו"ר המקובל ביותר בין צאציו הרבים של ר' מרדכי מנאדבורנא,שרובם הגדול התישבו במרחבי הונגרייה ההסטורית. אף הוא היה בעל מופתים וגם כתב רצפטים לחולים. בסוף מלחמת העולם הראשונה התיישב בסיגט (ראה ערך "סיגט"),משם הובל לאושוויץ.

דברי תורה וחסידות של ר' מאיר ובנו ר' אלעזר זאב רוזנבוים והנגותהם נדפסו לאחרונה בשלושה ספרים,שתוארו בערך "סיגט". (שם גם על ממשיך חסידות קרע-טשענוף בישראל,ר' דוד משה רוזנבוים ופעלו בעיר רחובות).

שנים רבות כהן כדיין בקרעטשענוף ר' מאיר דוד טאבאק,בנו של הגאון הנודע ר' שלמה יהודה טאבאק בעל ערך שי ותשורת שי. אף הוא היה למדן חריף וגאון בתורה,אך כיוון שלא פירסם ספריו נתקפח פירסומו בעולם התורה.
לאחר שנפטר אביו בשנת תרס"ח (1908) נבחר למלא את מקומו בסיגט,שם נפטר ביום ב' ניסן תרצ"ו (1936) כ-בן 90 שנה.

שתי תשובות נכתבו אליו,שתיהם מתקופת קרעטשענוף :
שו"ת מהרש"ם חלק ב',סי' רכט :
בדין המקווה שהעמידו בה סאמיוואר לחמם המים ורבין נוהגים להניח גחלים בעש"ק סמוך לחשכה כדאי שיבערו בלילה ויהיו המים חמים קצת בשחרית של ש"ק ורו"מ העיר דיש לחוש שמא יחתה...
שו"ת אבני זכרון חלק א',סי' צז (תרס"ד) : בראובן שקנה בליציטאציאן (מרכז) הזכות מתפוחי יער מאת מושל הכפר בערכאות שלהם ואח"כ מכר לשמעון ג' מאות נעטער צנעטען תפוחים מעורבים והיינו ג' רבעים תפוחי יער ורבע אחד תפוחי גינה...


3. תלמידי חכמים הנזכרים בספקי השו"ת

התשובה הראשונה שבה נזכרת קרעטשענוף היא משנת תרי"ט (1859) והיא נכתבה אל ר' יעקב ראובן אב"ד דעליטין.
שבגליציה. התשובה דנה בהיתר עגונה לאישה שבעלה נרצח על ידי גוי, כפי שיבואר להלן. גביית העדות הראשונה נגבתה ביום כד טבת תרי"ז וחתומים עליה ר' בעריל נאגיל ור' עזרא שו"ב (חתום השלישי לא נזכר שמו אלא: "ונאו' וכו'").  גביית העדות השנייה נגבתה ביום יג' שבט תרי"ט ועליה חתום ר' עזרא שו"ב בלבד.נראה שבתקופה זו לא היה רב בקהילה ור' בעריל נאגיל ור' עזרא שו"ב היות תלמידיו חכמים שידעו כיצד לנסח גביית עדות להיתר עגונה. קשה להבין למה טיפל בהיתר העגונה רב מגליציה ולא רבה של סיגט, ר' יקותיאל יהודה טייטלבוים, שישב בה כבר למעלה משנה.
 לסיפר המעשה נודעת חשיבות להכרת תנאי החיים של הודי קרעטשענוף  באמצע המאה הי"ט ולכן נצטט כמה מובאות מגביית העדות:
שו"ת בר לואי חלק ב' סי' טז' (תרי"ט): האישה הנצבת מקרעשניב והיא במדינת הגר כי הלך בעלה משם לכפר יאסין בעסק מסחור. וזה כמו שלשה שנים אשר היא יושבת גלמודה וממתנת על בעלה ולא נודע על מקומו איה ואחר החקירה והדרישה הנתודע הדבר ע"י הגב"ע מב"ד צדק דשם אשר עניה זו לשוא שומרת. ונראה הדבר בעליל אשר הגוי המוחזק לרוצח הרגו כבר ובקש ממנו כמע"ל לשים עין בזה אם הוא באפשרי להתיר אישה הזאת מכבלי העגון...
גביית העדות מיום כד, טבת תרי"ז: זכרון עדות שהי' בפניונו הח"מ עבור האישה העצובה מבעלה שנאבד זה שתי שנים ואחר החקירה והדרישה נודע הדבר שמיום הנ"ל הי' היהודי אליקים געציל בן ר' מאיר אצל צבי בבן ר' ירחמיאל מתושבי עירנו ונתן לר' צבי תשעים כסף עבור העץ שקנה ממנו ומשם הלך אליקים געציל הנ"ל אל  ר' דוד חיים הנ"ל ומשם קרא הערל את היהודי הנ"ל לקנות שורים אצלו והיהודי הנ"ל קנה להערל הנ"ל יי" ש אצל דוד חיים הנ"ל ומשם הלכו שניהם על לינת לילה להערל הרוצח הנ"ל ובדרך הליכתם פגעו את ר' אליעזר ברבי שמואל מפה ודברו זע"ז אודות הליכתם.גם ערלים ראו ג"כ הליכתם אשר הלכו למחוז של הערל הרוצח הנ"ל וכבר נשבע ע"ז ר' אליעזר ברבי שמואל  הנ"ל וגם הערלים במשפטי הערכאות דפה ושלחו היהודים וגם האשכנזים המושבעים לפקודת קיר"ה, גם המושבעים למשמעת השטיהלרעכטיר וחפשו את היהודי אליקים געציל הנ"ל בכל גבולו של הרעל הרוצח הנ"ל ולא מצאו אותו. והיהודים התחילו לשאול למשפחות של הרעל הרוצח והן כחשו בפניהם וגם אשת הרוצח כחשה ואמרה שאינה יודעת מאומה. ואח"כ יצאו היהודים מהבית הנ"ל לבית חיצון ועמדו אחר הדלת והערלים באו לתוך הבית ודברו על לבה דברים רכים שלא תפחוד מלהגיד אמיתת הדברים אם היה יהודי הנ"ל ביום זה בביתה. וע"פ השאלות האלו שמעו היהודים העומדים אחר הדלת שהערלית אשת הרוצח הנ"ל אמרה כדברים האלה:
שהיהודי בא לכאן לעת ערב ודברו יחד אודות השורים ולן שם. והרא[ת]ה להם המקום אשר ישן שם יהודי ומקום הנחת הבגדים. ובבוקר כאשר קם משנתו רחץ עצמו והתפלל והניח תפלין. ולאחר התפילה בקש מהערל הנ"ל להראות לו דרך לצאת מן היער הנקרא בידיליצער וואלד שיוכל לבוא אל דרך המישור. והיה לבוש בבגדים ובבגד עליון הנקרא הינא יצא עמו הערל הנ"ל .
ואח"כ שב הערל לביתו בעצמו וקח הגרזן והלך אחר היהודי הנ"ל ליער ושהה שם בערך ב' שעות ובא לביתו.
קח אמרה בפני האשכנזים והיהודים שמעו כל זאת בעמדם בבית החיצון. והיה שם בערך ב' מנינים. והבגד הנקרא הינה נמצא ועדיין מונחת בערכאותיהן ויש בה שני חורים הניכרים שהן מהגרזן. גם נמצא על הבגד הנ"ל דם קרוש וקפוי כמו כבד. וכבר נשבעו ע"ז הערלים ויהודים שמכירים הבגד הנ"ל בטביעת עין וגם שראו הבגד הנ"ל סמוך לדירתו של הרוצח הנ"ל וה"ה מ' צבי ברבי ירחמיאל ועוד כמה אנשים חתמו עצמם ע"ז...
בהמשך גביית העדות נאמר : זיכרון שהי' לפנינו הח"מ ה"ה מוה' אהרן בן אלעזר מראחוב בא לפנינו ואמר אודות האישה הענייה העניא בת ר' איציק העזובה שהוא בעצמו היה אותו העת בהתפיסה עם אחד שישב ג"כ בבית הסוהר מחמת עסק גניבה שגנב שורים ושמעו ממנו שסיפר לכל בני האסורים שאותו גזלן (הרוצח) אמר בפניו שמוכרח לחתור התפיסה ולברוח כי לא התמין המלבוש מההרוג,לכן מוכרח לילך לביתו לבער את המלבוש וכן עשה.
ועוד אמר (הרוצח) שלפני היהודים אין לו שום פחד כי בטוב הצפינו  (את ההורג)...
מתוך גבית האדות מיום י"ג שבט תרי"ט : דם בא לפנינו אחד ואמר בשם רבי אהרון הנ"ל שאמר הרוצח שבוודאי לא ימצאו את היהודי הנרצח כי טמן אותו היטב.
גם שמע הח"מ מהערל מכפר יאסין שאמר אליו גיסו של הרוצח : אם ייתן לו שני שורים אזי ילך עמו להראות לו מקום כבורתו של היהודי. ושאל להערל הנ"ל מה השיב לגיסו וסיפר המעשה : חמיו של הרוצח לקח את הרוצח לביתו להיות ווירטשאפטיר אצלו ואחר-כך בא בנו הוא גיסו של הרוצח ואמר לאביו שחלילה ליקח אותו לביתו שהיום או מחר יחפסו אחריו ע"ד ההרוג ויקחו כל אשר לך. ושאל לו האיך אתה יודע. והשיב לו תן לי שני שורים ואראה לך מקום קבורתו...

ר' יצחק שו"ב:

ר' יצחק שו"ב

שו"ת בית יצחק יו"ד חלק ב', סי' צב (תרל"ח) : באחד בן עשרים שנה שיש ספק אם הוא נימול כהוגן. 
ר' יצחק אייזיק שו"ב (הקודם?) :
שו"ת נטע שורק או"ח סי' ט : בהא דקיימא לן... דצריך לברך על פרחי אילנות האיך הדין עם יוצא ורואה פרחי אילנות שבתך ג' שנים גפירותיהם אסורים בהנאה משם עורלה האם צריך לברך גם על פרחי אילנות האלה (התשובה מאת חתן המחבר,רבי יהודה אלטמאן)
ר' יוסף פרידמאן (תלמיד רבי אלעזר דייטש מבאניהאד) :
שו"ט פרי השדה חלק א' סי' ד (תרנ"דג): במה שכתב השו"ע ...
דלא יתן תבשיל תחת המיטה אם הקפידה דווקא בשעה שישנים עלייה או דאין חילוק.
ר' צבי הירש סופר סתם:
שו"ת אבני זיכרון חלק א',סי' ב (תרס"ג):בנידון הספר תורה שנמצאו בה אותיות נפסקים ונמחקים.
ר' מנחם מענדל סאבוי (תלמיד בעל עצי חיים):שו"ת עצי חיים יו"ד סי' יז:בעניין ספירת ז' נקיים.
בין שתי מלחמות העולם התבלטו שני תלמידי חכמים מופלגים בקרעטשענוף,שהיו גם מורים ופוסקים שאלות איסור-והיתר : ר' הירשל בערליס ור' יחזקאל הערבסט.


ארגון הקהילה

מימין לשמאל: ר' מנדל סבו, ר' אליעזר ברקוביטש
השו"ב ר' בן ציון ור' מאיר ברקוביטש.
הקהילה החלה להתארגן בראשית המאה ה-יט,אם כי מנין קבוע כבר היה קיים בקרעטשענוף קודם לכן, כנראה מאמצע המאה ה-יח ואילך.בשנת 1830 כבר היו קיימים בית כנסת ובית מדרש. בין שתי מלחמות העולם התפללו יהודי העיירה בבית הכנסת הגדול,בבית המדרש של התלמוד תורה,בבית המדרש של הבחורים ובבית המדרש שהיה קצת רחוק ממרכז העיירה בדרך לכפר רינה, שבו התפללו היהודים שגרו בסביבה זו.בית העלמין היה עתיק מבית הכנסת והוא נפתח כנראה בראשית המאה ה-יח. בתקופה שבה התארגנה הקהילה נבנה גם מקווה טהרה והוקמו כמה מוסדות קהילתיים ובראשם החברה קדישא בשנת 1894 נוסדה "חברה בחורים מחזיקי עניים".עם הקמתה מנתה ששים חברים. ככל שהתרבו יהודים בעיירה התבססה הקהילה והוקמו מוסדות חדשים וכן חברות ללימוד תורה,כגון חברה ש"ס ומשניות; חברות למעשי צדקה וחסד,כגון חברת צדקה גדולה, חברת ביקור חולים,חברות שונות לגמילות חסדים וכיוצא בהן. במסגרת הקהילה הייתה גם חברת תלמוד תורה,אם כי ילדים רבים למדו אצל מלמדים פרטיים, שלא היו מאורגנים.ליד התלמוד תורה היה גם בית-ספר עממי, ששפת הלימודים בו הייתה רומנית. הוא נתמך גם בידי יהודי קרעטשענוף שהיגרו לארצות הברית.
ראשי הקהילה והפרנסים הידועים לנו:לפני מלחמת העולם הראשונה היה ראש הקהילה ר' הירש ברקוביטש,בעל מנסרת עצים וסוחר בקר,חסיד קרעטשענוף. הוא נפטר זמן קצר לאחר המלחמה. הגבאי היה בתקופה זו ר' אלטר יאנקלוביטש ,תלמיד חכם ובעל חנות. לאחריו נבחר לראש הקהילה ר' זלמן ליב אליאש,יליד הונגריה, חתן יעקב דוד האנס,שהיה סוחר עצים אמיד.אף הוא היה תלמיד חכם וחסיד סיגט.היה פעיל מאוד בקהילה. בין השאר שיקם את המקוה מחדש והכניס בה אמבטיות חדשות. נפטר כמה שנים לפני מלחמת העולם השנייה.לאחריו עמד בראש הקהילה ר' צבי אלימלך פיירוורגר,אף הוא תלמיד חכם מובהק וחסיד סיגט. היה חתן ר' אייזיק. גם הוא פעל לטובת הקהילה במסירות  רבה. ראש הקהילה האחרון היה ר' הירש פוגל,בעל חנות ותלמיד חכם. זכה להינצל מן השואה יחד עם אשתו, מתגורר היום בחיפה והוא זקן יוצאי קרעטשענוף בישראל(בן צ"ג עמו"ש). יהודי קרעטשענוף היו חסידי סיגט וחסידי וויז'ניץ ברובם הגדול.
ב1834 פרצה מחלוקת מרה בקהילה, שהדיה הגיעו לרחבי המדינה: רבה של סיגט באותו פרק,ר' אלעזר ניסן טייטלבויים,אסר את שחיטת השוחט מקרעטשענוף,ר' משה,שהיה מחסידי קאסוב ונתמנה לשוחט על דעת אדמו"רי קאסוב,חסידי קאסוב שהיו בתקופה זו רוב מניין ורוב בניין בכל כפרי מאראמארוש,לא צייתו לאיסורו של הרב והשיבו מלחמה שערה. הדבר שימש כאחד הגורמים לנטישת ר' אלעזר ניסן את רבנות סיגט (ראה ערך "סיגט").
בדומה לרוב כפרי מאראמארוש התפרנסו גם יהודי קרעטשענוף מן הפרנסות האופייניות כדקלמן:חלק ניכר מצא את פרנסתו מתעשיית העץ לכל צורותיה-כריתת העצים ביערות,השטתם בנהר הטיסה לפנים הונגריה,עבודה במנסרות העצים, שכולן היו בבעלות יהודית וחלק ניכר מפועליהן היו יהודים.לרוב יהודי קרעטשענוף היו חלקות אדמות מסביב לבתיהם ואף מחוץ לתחומי הכפר.על-פי רוב חלקות קטנות, שתנובתן הספיקו לצרכי הבית. חלק מיהודי קרעטשענוף היו בעלי חנויות ובתי-מרזח. אחרים היו בעלי מלאכות ושכירי יום. בדרך כלל היו רוב יהודי הכפר עניים ועמלו הרבה להוציא לחמם מן הארץ.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשמחצית המחוז הועברה לרשות ממלכת רומנייה, נותק הכפר ממקור פרנסתו העיקרי השטת העצים על הנהר, שכן כל הנהר ויובליו לא  היו בתחום רומנייה. משבר כלכלי זה בחיי הכפר וכן משברים אחרים גרמו לכך, שרבים מיהודי קרעטשענוף נטשו את הכפר. בעשור הראשון שלאחר המלחמה, 1930-1920, נתמעטה הקהילה בלמעלה ממאה נפש. חלקם הגדול התיישב בהרים, בטראנסיל וואניה וברגאט. חלק קטן היגר מן המדינה, ורובם הגיעו לארצות הברית . בין שתי מלחמות העולם התפרנס חלק ניכר מיהודי קרעטשענוף מתמיכת קרוביהם בארצות הברית , שהגיעו במרוצת הזמן לאמידות ואף לעשירות . גם ארגון יוצאי קרעטשענוף  בארצות הברית הושיט סיוע ליהודי העיירה , לפי רשימה מרשאי הקהילה .
מן הראוי להזכיר את גר - הצדק  אברהם קליין ( קיצ'י בכינויו ההונגרי ) , שהגיע לקרעטשענוף מן העיר נירדעדהאזה  שבהונגריה . נשא את בתו של בעל האיטליז געציל כ"ץ . גר- הצדק התגלה כיהודי בעל מדות בלתי רגילות  , מכניס אורחים ורודף צדקה וחסד .  הוא  שקד על התורה בעקשנות וברצון ברזל , עד שנעשה תלמיד חכם .  למד מלאכת השחיטה אצל השוחט ר' בן – ציון בקרעטשענוף . לאחר מכן עזב את קרעטשענוף והקים בית חרושת למוצרי בשר .


בימי השואה     

אותותיה של השואה נראו בקרעטשענוף כבר בסוף השלטון הרומי , בשנים 1940-1938, עם התגובות האנטישמיות  ברומניה. התושבים הציקו ליהודי הכפר , בעיקר בתחום הכלכלי.
צרה גדולה התרגשה על קרעטשענוף בקיץ 1941, כאשר השלטונות ההונגריים הוציאו צו המחייב להציג את  תעודת האזרחות ההונגרית תוך זמן קצר. 496 יהודים גורשו מקרעטשענוף  בקיץ 1941 .  רובם ככולם תושבים ותיקים שהם ואבותיהם ישבו בקרעטשענוף זה כמה דורות רובם נרצחו בידי ההונגריים והגרמנים ליד העיר , קאמניץ – פודולסק ובחלקם ליד ההרים סטאניסלו  והורודנקה  שבגליציה. רק 8 משפחות (ליתר דיוק חלקי משפחות ) עלה בידיהם להנצל מן הטבח , בברחם מסטאניסלוב בדרכים לא – דרכים ולאחר מסע  רגלי של מאות ק"מ עד שהגיעם לגבול ההונגרי .
בין המגורשים היה גם רבה של קרעטשענוף ר' אברהם חיים ריינמאן וכל בני משפחתו . הרבנית והילדים נרצחו ליד קאמניץ- פודולסק . הרב עלה בידו להתחמק ואף הגיע לעיירה יאסין שמעבר לגבול ההונגרי . כאן הכירו אחד הז'אנדרמים  ההונגרים שעסקו בגירוש יהודי הונגרייה . הוא נלקח אל מעבר לגבול כשהוא כבול לעגלה , הוכנס ליער הקרוב ונורה . לפני הרצחו התעללו בו הז'אנדרמים ההונגרים וניקרו את עיניו .
בסוף אפריל 1944 רוכזו שארית יהודי קרעטשענוף בבית המדרש . משם הועברו לגיטו סלאטפינא. את מסעם של יהודי
קרעטשענוף לגיטו ליוו תושבי הכפר במנגינות עליזות על כל הכלים שהיו ברשותם. ב24- במאי 1944 גורשו יהודי
קרעטשעגוף לאושוויץ.
 היום אין יהודים בקרעטשענוף.


ביבליוגרפיה

 ראיונות עם כמה מיוצאי קרעטשענוף.
 גרינוואלד, יקותיאל יהודה : מצבת קודש, חלק א : סינט ופלך מאראמארוש, ניו יורק תשי 'ב, עמ' 30.
 הנ"ל : טויזנט יאר אידיש לעצן אין אונגארן. ניו יורק חש"ו, עמ' 234.
 נתנזוז, ר' יוסף שאול : שאלות ותשובות שואל ומשיב, מהדורא תליתאה, לעמבערג תרל"ו, חלק א, סי' רצא.
 שיק, ר' משה : שאלות וחשוביה מהר"מ שיק, חלק אבן העזר, לעמבערג תרמ"ד, סי' קנך.
 הורביץ, ר' משולם יששכר : שאלות ותשובות בר לואי, חלק ב, לעמבערג תרל"ב, סי' טז.
 תאומים, ר' );ברהם : שאלות ותשובות חסד לאברהם, מהדורא הניינא, לעמבערג תרנ"ח, יורה דעה, סי' יז.
 דרימר, ר' שלמה : שאלות ותשובות בית שלמה, חלק א, לעמבערג תרל"ז, אורח חיים, סי' כה.
 שמלקים, ר' יצחק : שאלות ותשובות בית יצחק, חלק יורה דעה, פרעמישלא תרנ"ח, חלק ב, סי' צב.
 אשכנזי, ר' יואל : שאלות ותשובות מהר"י אשכנזי, מונקאטש הרנ"ג, חלק יורה דעה, סי' כ.
 דייטש, ר' אליעזר : שאלות ותשובות פרי השדה, חלק א, פאקש תרס"ו, סי' ד.
 אריק, ר' מאיר : שאלות ותשובות אמרי יושר, חלק א, מונקאטש תרע"ג, סי' קמו.
 טננבוים, ר' שרגא צבי : שאלות ותשובות נטע שורק. מונקאטש תרנ"ט, חלק אורח חיים, סי' ט,
 שוואדרון, ר' שלום מרדכי : שאלות ותשובות מהרש"ם, חלק ב, פיעטרקוב תרס"ח, סי' רכס.
 טייטלבוים, ר' חיים צבי : שאלות ותשובות עצי חיים. סיגט ת,-צ'ט, חלק יורה דעה, סי' יז ; חלק אבן העזר, סי' ו, כג, כו.
 פפר, ר' אלטר שאול : שאלות ותשובות אבני זכרון. חלק א, סיגעט 1923, סי' מ, צז ; חלק ב, סאטמאר תרצ"א, סי' כח, סט.
 שפרבר, ר' דוד : שאלות ותשובות אפרקסתא דעניא. סאטו- מארע ת"ש, סי' קיב.
 כהן, יצחק יוסף : משוכותיהם של רבני טראנסילוואגיה במאה ההשע עשרה, ארשת, כרך ה (תשל"ב), עמ' 271-278.
 רוזמן, שלמה : ראשי גולת אריאל, חלק א, ברוקלין תשל"ו, עמ' קער-קצב.

11זך vol. Budapest, Okleveltar. Magyal:-~ZSldo
 102. .ע ,(1976) %1'1 01.ע ; 306 ,139 .עע ,(1963)
1005. .ע ,1929 Buda.pest Lexikon, Magyar-~ZSldo


רבי דוד משה ראזנבוים,
האדמור מקרעטשניף רחובות

ר' אליעזר זאב ראזנבוים,
האדמו"ר מקרעטשניף


 



















הקלידו: הודיה כהן, אלנה פורטינסקי, אלישבע רבינוביץ, ה.שאוליאן,

ברבשט

ברבשט
(ברומנית:berbesti,בהונגרית:badfalva).
כפר כ-10 ק"מ מדרום לעיר-המחוז סיגט.כמעט כל תושביו רומנים
האוכלוסייה
         שנה                    מספר                    אחוז היהודים בכלל האוכלוסיה
          1830                    141                         [1176 תושבים]
          1910                    568                         25.0
          1920                    550                         24.2
          1930                    539                         23.6
          1941                    508                         20.5


ראשיתו של הישוב היהודי

היהודים הראשונים הגיעו כנראה לברבשט בשנות השלושים של המאה ה-יח. מכל מקום במיפקד הראשון של יהודי הונגריה בשנים 27\1725 לא נרשם בברבשט אף יהודי אחד.במיפקד של שנת 1735 נרשם בכפר יהודי אחד בשם משה לייבל,שחכר את הארינדה מאת האציל המקומי פרנץ סגדי(Szegedy Ferencz)במחיר לשל 15 פלורין לשנה.במיפקד נרשמו אשתו,בן גדול,חמישה ילדים קטנים ומשרת.בבעלותו היו סוס ופרה.נראה שתוך זמן קצר עזב משה לייבל את המקום,שכן במפקד של 1746,שבו לא נרשמו שמות היהודים נרשם בברבשט יהודי שמשפחתו מנתה חמש נפשות בלבד.

במיפקד של שנת 1768,נרשמו כבר ארבע משפחות,שמנו בסך הכל 15 נפש:הערש שאיוביץ' (6 נפשות),אליעזר(לאזאר),סמינקוויטש(Szaminkevics)
 (3נפשות) ,שמעון הרשקוביטש (3נפשות),יצחק (איז'אק),רפאלוביטש
(3 נפשות), כולם עסקו בבישול משקאות חריפים וכפי הנראה פרנסתם הייתה מצומצמת.האמיד שביניהם היה כנראה סמינקוויטש,ששילם 17 פלורין לשנה דמי חכירה.שאר היהודים לא שילמו אלא 10,12,14 פלורין דמי חכירה.
אין בידינו ידיעות אם היה ישוב יהודי רצוף בברבשט מאז 1768 ואילך.
ויתכן מאוד שברבשט לא הייתה להם אלא תחנת מעבר בדרכם אל פנים מדינות הונגריה.כל היהודים הללו באו מגליציה.
במיפקד של שנת 1830 נרשמו ראשי המשפחות בברבשט דלקמן:(בסוגרים מספר הנפשות)
דאווידאוויטש סאמסון(3) ,מנדל  דילער (6), יאנגר ארסו (4), פעדער משה(5),
קאופמן פישל(2), יאנגר אברהם(4), הובער לזר(6), קאופמן יודא(5), קאופמן זליג(5), יאנגר סרול(5), פוקס לאזאר (5) דאווידאוויטש אייזיק (8),דיב אברהם (5),דוב אייציק (5),דסקל פישל (2),אברהם יוסף(2) ,דאווידאוויטש סרול (5),
אדלר נתן (5),דילער דוד (3) ,יעאנגער שמעון (7),מארקאוויטש דוד (3),מארקאוויטש עטיע (2).


חיי התורה

קהילת ברבשט זכתה לרב משלה כבר בתקופה מוקדמת יחסית לישובים אחרים במאראמארוש,שמספר האוכלוסייה היהודית היה גבוה מזה שבברבשט.זמן קצר לאחר שר' יקותיאל יהודה טייטלבוים נבחר לרבה של סיגט,הושיב בקהילת ברבשט א חתנו ר' ישראל יעקב יוקל טייטלבוים והפריש לו 17 ישובים בסביבה הקרובה של ברבשט,שהיוו את הגליל הרבני (פירוטם לקמן).הוא היה בן אחיו ר' שמואל טייטלבוים ,שמילא את מקום אחיו הייטב לב בגורליץ.ר' יוקל נחשב לאחד מחשובי ברבנים במאראמארוש. עם פטירת אביו בשנת תרמ"ט (1889) נבחר למלא את מקומו בגורליץ. תוך שנים אחדות חזר להונגריה ונבחר לרבנות וואלאווע. ר' יוקל טייטלבוים הקים ישיבה בברבשט, שהייתה מעין מכינה לישיבת חותנו-דודו בסיגט. היא הייתה אחת הישיבות הכפריות הראשונות במאראמארוש ונועדה כנראה גם להסיט את הנוער מחסידות קוסוב-וויז'ניץ ולכוונה לעבר חסידות סיגט הלמדנית. ר' ישראל יעקב יוקל טייטלבוים נפטר בוואלאווע ביום טו אלול תרפ"ד (1924).
ר' ישראל יעקב יוקל טייטלבוים השאיר אחריו חיבורים בכתובים שלא נדפסו, פרט לספר היטב אטיב, שנדפס לפני זמן קצר על-ידי נכדיו בשני חלקים: דרוש ואגדה על התורה ומועדים; חידושים על סוגיות הש"ס ושאלות ותשובות (ניו יארק תשל"ב) [לא עלה בידינו לראות את הספר.הוא נזכר בספר ראשי גולת אריאל עמ' רמג].
בשבתו בברבשט נכתבו אליו התשובות דלקמן:
שו"ת אבני צדק (מאת חותנו) יו"ד סי' קכט: ע"ד בכור שאנו קורין בופל שנפל בו מום והותר כדת,אם הוא בכור ודאי וצריך לתנו לכהן או ספק הוא והמוציא מחברו עליו הראיה.ודבריו ראיתי נאמרו בחכמה ודעת.
שו"ת מהר"ם שיק אה"ע סי' ה (תרל"ח) : ...ביקש ממני להצטרף להתיר לאיש לישא אשה על אשתו שנשתטית בצירוף מאה רבנים.
שו"ת אורין תליתאי [=דבר משה מהדורה ג] סי' עא : בנידון דין ודברים שבא לפניו ובד"צ בשני אחים עשירים שירשו בית מאביהם...
כשעזב ר' יוקל טייטלבוים את ברבשט השאיר על מקומו את חתנו ר' רפאל גרוס. הוא היה מפורסם לעובד ה' וכונה בפי מוקיריו "רפאל הצדיק". אך לא זכה לאריכות ימים. נפטר ביום כט טבת תרע"ד(1914). לא מצאנו אליו תשובות בספרי חכמי הדור.
את מקומו מילא בנו ר' יקותיאל יהודה גרוס. הוא חידש את הישיבה בברבשט זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה. בישיבתו למדו כ-80 תלמידים. הוא גם ארגן את התלמוד  תורה בברבשט, שבו למדו 45 ילדים תחת פיקוח הקהילה. מלבד גדולתו בתורה ניחון ר' יקותיאל יהודה גרוס בכישרונות פדגוגיים. בחורים מרחבי מאראמארוש נהרו לישיבתו, שנוהלה באורח מסודר ועל יסוד מתוקן מאד. אף הוא לא האריך ימים על כס הרבנות בברבשט. עם פטירת בעל עצי חיים הסיגט בשנת תרפ"ו(1926)  נבחר על ידי קהילת קהילת סיגט לחנך את הרב הצעיר בן ה- 14 לרשת את כס הרבנות בסיגט ונבחר לדיין וחבר בית הדין בסיגט. הוא הקים את הישיבה בסיגט החדשה ואף הנהיג בה שינוים מהפכניים (ראה ערך "סיגט") יקותיאל יהודה גרוס נספה בשואה.
בתקופת רבנותו בקהילה ברבשט נכתבו אליו התשובות בלקמן:
שו"ת עצי חיים יו"ד סי' יב(תר"פ) : ע"ד שאלתו מישוב אקנאשאגאטאג  שמוכרחים לבנות בית מדרש כי המקום שמתפללים בו עכשיו הוא קטן מהכיל בכמות ואיכות ואינו לכבוד להיות בית תפילה וזה שנים רבות שרצו לבנות להם בהמ"ד ולא עלתה בידם עד עכשיו וכבר וכבר מכרו המקומות לישב ורוצים לבנות לבנות עוד בימי הקיץ הזה. אולם המקום שרוצים לבנות עליו הוא מלא אילנות עושי פירות קטנים עם גדולים ואי אפשר לבנות בלתי קציצת האילנות. ומקום אחר אי אפשר בשום מקום לקנות ואם יתעכב הדבר עד בוש אפשר שיתבטל ח"ו כל הבנין ושאלו את חוו"ד בזה. שם אה"ע סי' יט(תרפ"א): גביית עדות בברבשט מיום עש"ק ויגש תר"פ בענין ר' פישל אבראהאמאוויטש מישוב וואליען שנהרג במלחמה. וכן גביית עדות בברבשט מיום ח תמוז תר"פ.
שם אה"ע סי' יט (תרפ"ג): גביית עדות בענין שמואל דוד מאנדל מישוב טשערטטעס  שנהרג במלחמה. הגב"ע מבית הדין של האלמין בראשות ר' אליהו קליין אב"ד שם.
שם אה"ע סי' יט (תרפ"ג) : גביית-עדות בענין שמואל דוד מאנדל מישוב טשערטעס שנהרג במלחמה.הגב"ע מבית-הדין של האלמין בראשות ר' אליהו קליין אב"ד שם.
שם אה"ע סי' כז : בענין ר'שמואל מישוב בודעשט שנפל במלחמה.
שו"ת מהר"ש ענגל חלק ז,סי' צא (תרפ"ג) : בדבר האשה שנישאת לאיש בלי שאלת חכם ואח"כ נודע שבעלה היה במלחמה ובא כתב תעודה מהצלב האדום... שבעלה מת... ואני מצטרף לדברי כת"ה בצירוף הגה"צ מסיגעט.
כשעקר ר' יקותיאל יהודה גרוס לסיגט נבחר לרבנות ברבשט אחיו ר' שמואל גרוס,שהיה רבה של קהילת ריטשע שבמחוז זמפלין בהונגריה.ר' שמואל גרוס היה חתנו של הצדיק העממי הנודע ישיעיה שטיינר מקרסטיר. הוא כהן בקהילת ברבשט עד שנת תרצ"ד (1934), שבה עבר לעיר קראלי למלא את מקום ר' יואל טייטלבוים, שעבר בשנה זו לסאטמאר. אף ר' שמואל גרוס נספה בשואה.
מצאנו לו כמה תשובות בספרי חכמי הדור , אך כולן נכתבו אליו כשישב בקרסטיר בבית חותנו או שישב על כס הרבנות בריטשע. רק תשובה אחת משנת  תרפ"ח (1928), שנכתבה אליו לברבשט נדפסה בשו"ת מקדשי השם  (חלק  א, סי' עו'). התשובה עוסקת בפלפולא דאורייתא נכתבה על-ידי ר' חיים שלמה הורביץ מזאלישא, כשישב בעיר שאמלוי.
תמונה
האב"ד ר' שמואל גרוס
רבה האחרון של ברבשט היה האח השלישי, ר' חנניא יום טוב ליפא גרוס. הוא עבר את מוראות השואה וכהן בקהילת ברבשט גם לאחר השואה. אף השתתף באסיפת הרבנים בקלויזנבורג בימי 7-6 ביוני 1945, שארגנה את חיי הדת בקהילות טראנסילוואניה שלאחר השואה . עם השתלטות הקומוניזם גם על חיי הקהילות בטראנסילוואניה עלה ר' חנניא יו"ט ליפא גרוס לירושלים.אך הוא מאס ברבנות והתפרנס מחנות עופות ודגים בירושלים. נפטר בקיץ תשל"א, לאחר מחלה ממארת.
זמן קצר ישב בברבשט ר' חיים שלמה הורביץ חתנו של ר' רפאל גרוס, היה אח"כ רב בזאליזשא שליד מונקאטש.בשנים תרפ"ח-תרצ"ג ישב בשאמלוי. משנת תרצ"ו עד תש"ט ישב בטמשוואר. משנת תש"י ועד לפטירתו ישב בברוקלין.
בברוקולין נדפס ספרו: ספר דרכי נועם על חמישה חומשי תורה ובסופו ליקוטים וקונטרס  שו"ת, חלק א. ברוקלין תשט"ו, קכח דף.

ארגון הקהילה

קהילת ברבשט התארגנה באופן רשמי בשנת 1850 לערך. באותו פרק נבנו גם ובית-כנסת ובית-מדרש, שניהם מעץ. אך אין ספק ששנים רבות לפני כן היה כבר מנין קבוע בבית-דירה, היה קיים מקווה- טהרה ובמקום היה בתי עלמין. בין
מייסדי הקהילה נזכרים שמואל לייב ב"ק, אליעזר ב"ק, מרדכי
טאבאק, שהיו חקלאים זעירים והערש דוב, שהיה בעל בית- מרזח.
עם ייסוד הקהילה סונפו אליה יהודי 17 הכפרים הסובבים את ברבשט: 1) וואד, 2) ג'יולשט , 3) אוקנהשטגאטאג, 4)שוגאטאג  (כפר) , 5) הארנצ'שט, 6) דעסעשט , 7) קראצ'שט, 8) ברעב , 9) בודעשט , 10) סערב , 11) קאלינשט , 12) קורנעשט , 13) פערשט , 14) בירסאנוב , 15) נאנעשט , 16) אונצ'שט , 17) וואלייה- פורקולוי ( valea porcului) סאנאפוטיק. כפרים  אלה השתתפו בהחזקת הרב והם היו הגליל של ברבשט. כמה  מהם זכו ברבות הימים לרבנים משלהם.

(תמונה)


ר' אברהם השו"ב האחרון היה ת"ח גדול ומנהיג רוחני בקהלה. כמו כן בנו שמואל היה ת"ח מופלג.
במשך הזמן נוסדו כמה מוסודות קהילתיים מקובלים ללימוד תורה ולצרכי צדקה וסעד. בשנת 1905 נסתרו בתי התפלה מעץ ובמקום הוקם בית – כנסת מלבנים. גם מקוה הטהרה שוקם מחדש ולמעשה נבנה מחדש באותה תקופה . אם כי כל ילדי הקהילה זכו לחינוך תורני מקובל, לא התארגן התלמוד תורה אלא בשנת 1920 על ידי הרב יקותיאל יהודה גרוס, שהיה כאמור ער במיוחד לצרכים החינוכיים של הילדים, הן ברמה שח תלמוד – תורה והן ברמה גבוהה של ישיבה. לפני כן למדו הילדים אצל מלמדים פרטיים ללא פיקוח צבורי- קהילתי.
לפי מידע משנת 1928 שמקורו בקהילה עצמה , מנתה קהילת ברבשט 100 בתי – אב (550 נפש), מהם שילמו את  מסי הקהילה 65 בעלי – בתים. תקציב הקהילה  היה 150,000 ליי. הרכב המפרנסים היה כדלקמן : 15 בעלי אחוזה, 20  סוהרים (רובם זעירים) , 19 בעלי מלאכה (המקור אינו מוסר את ההרכב המקוצועי ) , והיתר היו מחוסרי עבודה , נתמכי סעד וחיילים בצבא הרומני. מנהיגי הקהילה בשנה זו היו : זעליג דוידוביטש ראש הקהילה : שמואל סאבו, גזבר: דוד סאבו גבאי בית הכנסת.

עם כניסת ההונגרים לברבשט בסתיו 1940 , הורע מצבם של היהודים לאין שיעור. הדבר הורגש ביחס של האוכלוסיה אל היהודים .אף גויים שהיו מקיימים יחסם ידידותיים עם היהודים גילו עוינות מופגנת. למשל גאבור רזניק, שמאז ומתמיד התרועע עמ יהודים, החל להתגרות בהם. בין השאר מנע מהם את הנסיעה ברכבת. בדומה לו מארטון מיקלוש , שאף הוא היה נחשב לידיד היהודים שינה את יחסו אליהם במשטר ההונגרי . לדוגמה, בשעה שרוכזו היהודים לפני הכנסתם לגיטו, התגרה " ידיד היהודים" הזה והדגים על סדן של קצבים את גזר הדין שיש לבצע על יהודי ברבשט.
בקיץ 1941 גורשו  לגליציה 6-5 משפחות, בניהם, משפחותיהם של ישראל טויב, צבי האנץ ועוד. ביום 26 באוקטובר גויסו קרוב לחמישים יהודים לעבודת כפייה. כמחיצתם הועברו לאוקראינה ורובם נספו שם מערב, כפור, עבודת פרך ורציחות ישירות. כמה מיהודי ברבשט היו בהם כאלפים מיהיודי הונגריה שנישרפו חיים  "בבית חולים" של הכפר דורשיץ שבאוקראינה.
באחרון של פסח תש"ד רוכזו יהודי ברבשט בחצר בית הכנסת ובבית התלמוד-תורה. הז'אנדרמיםיחד עם אנשי ס"ס עברו מבית לבית. במקום הריכוז נכחו לדעת שחלק מיהודי הכפר נמלטו והתחבאו בהרים. למחרת נשלחו כל היהודים לבתיהם. שם נערכו מיפקדים והשוואות לרשימות שבידי הז'אנדרמים. כיון שבני המשפחה היו אחראים לקרוביהם הנעדרים חזרו כל היהודים שנמלטו לביתהם. יומיים לאחר הפסח (17 באפריל 1944)  הוכנסו כל יהודי הכפר לגיטו שהוקם במרכז הכפר. לכאן הובאו גם יהודי 19 הכפרים הסמוכים. בסך-הכל בגיטו ברבשט כ-3000 יהודים והוא היה אחד הגיטאות הקטנים שבחבל טראסילוואניה. למעשה, לא היה גיטו ברבשט מבחינה מנהלית אלא סניף לגיטו סיגט. ואמנם כעבור ארבעה שבועות הובאה כל אוכלוסיית גיטו ברבשט אל גיטו סיגט.
תנאי החיים בגיטו היו קשים מנשוא. ברוב החדרים צופפו  כ-15 נפש .היחס היה אכזרי מאוד . החלונות נסגרו והשמשות נצבעו בצבע שחור. מפקר הז'אנדרמים  התעלל ביהודים וביחור התאנה לנשים.
מסיגת גורשו היהודים לאושוויץ. היום אין יהודים בברבשט. בית-הכנסת וחדרי התלמוד-תורה נהרסו. בית-העלמין קיים ושומר עליו איכר, המקבל שכרו מן הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה.
(חסר ביבליוגרפיה כולל עמ' 59 - ש. שטיינברג)


הקלידו: אמי רבייב, יובל בן שושן, ש. שטיינברג

אויבר-רינה

אויבר-רינה
אויבר-רינה (ברומנית: Rona de Sus, בהונגרית: felsorona)
כפר כ-17 ק''מ ממזרח לעיר המחוז סיגט. רוב תושביו רותנים עם מיעוט הונגרי.
האוכלוסייה
                                        שנה          מספר         אחוז היהודים
                                                                           בכלל האוכלוסייה
                                         1910        539                   17.2
                                         1920        587                   16.0
                                         1930        410                   14.0



ראשיתו של היישוב היהודי

היהודים הראשונים הגיעו לאויבר-רינה בראשית המאה ה-יח. במפקד היהודים משנת 1728 נרשם כאן יהודי בשם יעקב שמעון, בעל לאישה ואב לשני ילדים. בשרותו היו שני משרתים. הרישום אינו מפרט את עיסוקו, אלא מוסר שהיהודי משתמט מלמלא את חובתו בתשלום המיסים. ואכן, כנראה לא החזיק כאן מעמד, שכן במפקד משנת 1735 נרשם כאן יהודי אחר בשם לאזאר, אף הוא בעל לאישה ואב לשני ילדים אך אין לו משרתים וגם בהמות אין ברשותו. במפקדים לא פורטו עיסוקם של יהודים אלה. אם לגזור גזירה שווה מכפרים אחרים בסביבה הרי עסקו גם יהודי אויבר-רינה בבישול יי''ש ומכירתו. מסתבר, שגם יהודי זה עקר מכאן וכנראה עבר לפנים המדינה, שכן במפקדים של 1748 ושל 1768 לא נרשם אף יהודי באויבר-רינה.

הקהילה התארגנה כנראה באמצע המאה ה-יט. משנת 1859 החל ברישום שיטתי של האוכלוסייה היהודית, לידות, נישואין ופטירות. לפי מסורת מקומית היה מיסד הקהילה וואלף יעגר. הוא היה בעל אחוזות, קרקעות ויערות. היה ידוע כאדם נדיב. כעשרים חתנים וכלות התחתנו בתמיכתו הכספית. רבים מאנשי הכפר היו מצאצאיו עד הדור האחרון. באויבר-רינה היו שני בתי כנסת, העתיק היה בנוי מעץ וחדש יותר מאבנים. בבית-כנסת ה''עליון'' התפללו חסידי וויז'ניץ בבית-כנסת ה''תחתון'' התפללו גם חסידי סיגט. עם ייסוד הקהילה נוסדו בה כמה ממוסדותיה, כגון חברה קדישא. בשנת תרל''ה (1875) נוסדו בקהילה שתי חברות חדשות, חברה משניות וחברה עוזר דלים, עליהן נמסר בכתבה מיוחדת בעתון ''התור'' שהופיע בסיגט.

לקהילת אויבר-רינה לא היה רב רשמי, אלא דיין. בשנות השלושים היה זה ר' מנחם שווארץ, שניספה בשואה. תשובה אליו נדפסה בשו''ת שם משמעון, או''ח סי' כו: ע''ד מה שתמה בדברי הק' ר' חיים וויטאל בהקדמתו לעץ חיים במ''ש שם שהחיוב לעסוק בסתרי תורה.

בין שתי מלחמות העולם ישב באויבר-רינה אדמו''ר בשם ר' אייזיק רובין ב''ר חיים יחיאל מדומברובה, מצאצאי ר' אשר ישעיה מרופשיץ. הוא ניספה בשואה (ראה לקלמן)
ההרכב הכלכלי של יהודי הכפר היה כדלקמן: יהודים אחדים היא אמידים, כגון אלתר טויב, שהיה סוחר עצים בקנה מידה גדול. בבעלותו היו מטעי תפוחים גדולים;  גם לאברהם ליב פרוכטר היו מטעים של תפוחים. עשרות משפחות עסקו בחקלאות זעירה, במשקי עזר ועוד. יהודים החזיקו בכפר 12 חנויות מכולת ובתי מרזח ; שלושה קצבים, שני סנדלרים, חייט אחד, כמה בעלי עגלות שהובילו חלב לסיגט. כמה סוחרי תבואה, מגדלי בקר ליצוא, פועלים שעסקו בכריתת יערות.

תלמיד חכם מופלג היה ר' צבי הירש גרטנר בן השוחט מסיטשל, שהיה גם מורה הוראה שלא על מנת לקבל פרס.
תלמידי חכמים היו גם ר' שלום גאנז ושלושת חתניו: ר' משה איציק מוסקאל , רצ"ה גרטנר הנזכר ור' אשר זעליג טאמבור , כולם חסידי וויז'ניץ ובעלי תפילה .

בדרך כלל עמדו בראש הקהילה : אלתר טויב (הוא היה גם ראש החברה קדישא) טוביה יעגר, מרדכי ווייס, שלמה יעגר, שהיה גם חבר במועצה הכפרית. גם חיים טויב היה חבר במועצה הכפרית . השוחט האחרון היה ר' יחזקאל קויפמאן, חסיד סיגט ותלמיד חכם גדול שפסק גם שאלות איסור – והיתר . ניספה בשואה .
בן יוצאי אויבר- רינה יש להזכיר את הסופר היידי וואלף. טאמבור. ספרו הראשון, "מיין היים" (סיפורים) הופיע לפני השואה (סיגט 1940). 1על-פי ספר זה פרסם יוליאן שווארץ מילון של ניבים וביטויים המיוחדים ליידיש של מאראמארוש (יידישע שפראך, חוב' 3-1, 1971, עמ' 84-76]. בשנת 1942 גויס טאמבור לעבודות כפייה של הצבא ההונגרי ונשלח  לאוקראינה, שם נפל בשבי הרוסי. לאחר מכן התגייס לחטיבה הרומנית. היום הוא חי בבוקארסט.


בימי השואה

עם כניסת ההונגרים לאויבר רינה בספטמבר 1940, הלך והורע מצב היהודים בכפר. בקיץ 1941 גורשו כמה עשרות מיהודי אויבר-רינה לגליציה, בתואנה שאינם נתיני הונגריה. רובם נרצחו בקאמנץ-פודולסק וחלק הוכנס לגיטאות שבגלי- ציה. ביגיהם גם האדמו"ר ר' אייזיק רובין, שנרצח בגיטו דומברובה (מקום מולדתו) בליל שבת ה' מרחשון תש"ג, לאחר שקידש. מספרים שלפני הוצאתו להורג יצא בריקוד
של דביקות.
למחית הפסח תש"ד (16 באפריל 1944) נאספו יהודי אויבר-רינה לשני בתי הכנסת. כל הרכוש נלקח ונשדד. תהליך הריכוז ושדידת הרכוש וחפצי הערך ארך כשבוע ימים. לאחר מכן הועברו  היהודים לגיטו סלאטפינה ברכבת. האוכלוסייה  הרוחנית וההונגרית גילתה שמחה גלויה לאסונם יבל ':כניהם היהודים, אתם התגוררו כמה דורות,
שתי משפחות ברחו ליערות : שלמה יעגר, אשתו וילדיהם ואברהם ליב יעגר (שהיה רווק). שלמה יעגר ומשפחתו הסתתרי כמה שבועות. אך ימים אחדים לפני שהיהודים גורשו מסלאט- פינה פחד הגוי שסיפק להם מזונות ושידלם להכנס לגיטו. ואשם כד עשו וגורלם היה כשאר יהודי גיטו סלאטפינה.
אברהם ליב יעגר לא נשמע להפחדות והוא המשיך להסתתר ביער. אך הגויים לא שיתפו אתו פעולה. הם רדפוהו ובלשו אחריו. ואמנם עלו על עקבותיו. רותני בשם רומאניוק וכמה מחבריו התנפלו על יעגר ורצחוהו במקלות, גויים אחרים הביאו אותו לקבר ישראל.
לאחר המלחמה לא חזרו אלא מתי מספר משרידי השואה (בשנת 1947 היה מספרם 37) וכעבור זמן קצר עזבו את המקום. רובם עלו לישראל.


ביבליורגרפיה

גרינוואלד, יקותיאל יהודה : מצבת קודש, חלק א : סיגט ופלד מאראמארוש, ניו יורק תשי"ב, עמ' 67.
בן-מנחם, נפתלי : מספרות ישראל באונגאריה, ירושלים תשי"ח, עמ' 302,
Magyar-Zsido Okleveltar vol. VII Budapest 1963 pp 308. ,134

הקלידה: ה.שאוליאן