ברבשט

ברבשט
(ברומנית:berbesti,בהונגרית:badfalva).
כפר כ-10 ק"מ מדרום לעיר-המחוז סיגט.כמעט כל תושביו רומנים

האוכלוסייה
         שנה                    מספר                    אחוז היהודים בכלל האוכלוסיה
          1830                    141                         [1176 תושבים]
          1910                    568                         25.0
          1920                    550                         24.2
          1930                    539                         23.6
          1941                    508                         20.5

ראשיתו של הישוב היהודי

היהודים הראשונים הגיעו כנראה לברבשט בשנות השלושים של המאה ה-יח. מכל מקום במיפקד הראשון של יהודי הונגריה בשנים 27\1725 לא נרשם בברבשט אף יהודי אחד.במיפקד של שנת 1735 נרשם בכפר יהודי אחד בשם משה לייבל,שחכר את הארינדה מאת האציל המקומי פרנץ סגדי(Szegedy Ferencz)במחיר לשל 15 פלורין לשנה.במיפקד נרשמו אשתו,בן גדול,חמישה ילדים קטנים ומשרת.בבעלותו היו סוס ופרה.נראה שתוך זמן קצר עזב משה לייבל את המקום,שכן במפקד של 1746,שבו לא נרשמו שמות היהודים נרשם בברבשט יהודי שמשפחתו מנתה חמש נפשות בלבד.

במיפקד של שנת 1768,נרשמו כבר ארבע משפחות,שמנו בסך הכל 15 נפש:הערש שאיוביץ' (6 נפשות),אליעזר(לאזאר),סמינקוויטש(Szaminkevics)
 (3נפשות) ,שמעון הרשקוביטש (3נפשות),יצחק (איז'אק),רפאלוביטש
(3 נפשות), כולם עסקו בבישול משקאות חריפים וכפי הנראה פרנסתם הייתה מצומצמת.האמיד שביניהם היה כנראה סמינקוויטש,ששילם 17 פלורין לשנה דמי חכירה.שאר היהודים לא שילמו אלא 10,12,14 פלורין דמי חכירה.
אין בידינו ידיעות אם היה ישוב יהודי רצוף בברבשט מאז 1768 ואילך.
ויתכן מאוד שברבשט לא הייתה להם אלא תחנת מעבר בדרכם אל פנים מדינות הונגריה.כל היהודים הללו באו מגליציה.

במיפקד של שנת 1830 נרשמו ראשי המשפחות בברבשט דלקמן:(בסוגרים מספר הנפשות)
דאווידאוויטש סאמסון(3) ,מנדל  דילער (6), יאנגר ארסו (4), פעדער משה(5),
קאופמן פישל(2), יאנגר אברהם(4), הובער לזר(6), קאופמן יודא(5), קאופמן זליג(5), יאנגר סרול(5), פוקס לאזאר (5) דאווידאוויטש אייזיק (8),דיב אברהם (5),דוב אייציק (5),דסקל פישל (2),אברהם יוסף(2) ,דאווידאוויטש סרול (5),
אדלר נתן (5),דילער דוד (3) ,יעאנגער שמעון (7),מארקאוויטש דוד (3),מארקאוויטש עטיע (2).

חיי התורה

קהילת ברבשט זכתה לרב משלה כבר בתקופה מוקדמת יחסית לישובים אחרים במאראמארוש,שמספר האוכלוסייה היהודית היה גבוה מזה שבברבשט.זמן קצר לאחר שר' יקותיאל יהודה טייטלבוים נבחר לרבה של סיגט,הושיב בקהילת ברבשט א חתנו ר' ישראל יעקב יוקל טייטלבוים והפריש לו 17 ישובים בסביבה הקרובה של ברבשט,שהיוו את הגליל הרבני (פירוטם לקמן).הוא היה בן אחיו ר' שמואל טייטלבוים ,שמילא את מקום אחיו הייטב לב בגורליץ.ר' יוקל נחשב לאחד מחשובי ברבנים במאראמארוש. עם פטירת אביו בשנת תרמ"ט (1889) נבחר למלא את מקומו בגורליץ. תוך שנים אחדות חזר להונגריה ונבחר לרבנות וואלאווע. ר' יוקל טייטלבוים הקים ישיבה בברבשט, שהייתה מעין מכינה לישיבת חותנו-דודו בסיגט. היא הייתה אחת הישיבות הכפריות הראשונות במאראמארוש ונועדה כנראה גם להסיט את הנוער מחסידות קוסוב-וויז'ניץ ולכוונה לעבר חסידות סיגט הלמדנית. ר' ישראל יעקב יוקל טייטלבוים נפטר בוואלאווע ביום טו אלול תרפ"ד (1924).
ר' ישראל יעקב יוקל טייטלבוים השאיר אחריו חיבורים בכתובים שלא נדפסו, פרט לספר היטב אטיב, שנדפס לפני זמן קצר על-ידי נכדיו בשני חלקים: דרוש ואגדה על התורה ומועדים; חידושים על סוגיות הש"ס ושאלות ותשובות (ניו יארק תשל"ב) [לא עלה בידינו לראות את הספר.הוא נזכר בספר ראשי גולת אריאל עמ' רמג].

בשבתו בברבשט נכתבו אליו התשובות דלקמן:
שו"ת אבני צדק (מאת חותנו) יו"ד סי' קכט: ע"ד בכור שאנו קורין בופל שנפל בו מום והותר כדת,אם הוא בכור ודאי וצריך לתנו לכהן או ספק הוא והמוציא מחברו עליו הראיה.ודבריו ראיתי נאמרו בחכמה ודעת.
שו"ת מהר"ם שיק אה"ע סי' ה (תרל"ח) : ...ביקש ממני להצטרף להתיר לאיש לישא אשה על אשתו שנשתטית בצירוף מאה רבנים.
שו"ת אורין תליתאי [=דבר משה מהדורה ג] סי' עא : בנידון דין ודברים שבא לפניו ובד"צ בשני אחים עשירים שירשו בית מאביהם...
כשעזב ר' יוקל טייטלבוים את ברבשט השאיר על מקומו את חתנו ר' רפאל גרוס. הוא היה מפורסם לעובד ה' וכונה בפי מוקיריו "רפאל הצדיק". אך לא זכה לאריכות ימים. נפטר ביום כט טבת תרע"ד(1914). לא מצאנו אליו תשובות בספרי חכמי הדור.
את מקומו מילא בנו ר' יקותיאל יהודה גרוס. הוא חידש את הישיבה בברבשט זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה. בישיבתו למדו כ-80 תלמידים. הוא גם ארגן את התלמוד  תורה בברבשט, שבו למדו 45 ילדים תחת פיקוח הקהילה. מלבד גדולתו בתורה ניחון ר' יקותיאל יהודה גרוס בכישרונות פדגוגיים. בחורים מרחבי מאראמארוש נהרו לישיבתו, שנוהלה באורח מסודר ועל יסוד מתוקן מאד. אף הוא לא האריך ימים על כס הרבנות בברבשט. עם פטירת בעל עצי חיים הסיגט בשנת תרפ"ו(1926)  נבחר על ידי קהילת קהילת סיגט לחנך את הרב הצעיר בן ה- 14 לרשת את כס הרבנות בסיגט ונבחר לדיין וחבר בית הדין בסיגט. הוא הקים את הישיבה בסיגט החדשה ואף הנהיג בה שינוים מהפכניים (ראה ערך "סיגט") יקותיאל יהודה גרוס נספה בשואה.

בתקופת רבנותו בקהילה ברבשט נכתבו אליו התשובות בלקמן:
שו"ת עצי חיים יו"ד סי' יב(תר"פ) : ע"ד שאלתו מישוב אקנאשאגאטאג  שמוכרחים לבנות בית מדרש כי המקום שמתפללים בו עכשיו הוא קטן מהכיל בכמות ואיכות ואינו לכבוד להיות בית תפילה וזה שנים רבות שרצו לבנות להם בהמ"ד ולא עלתה בידם עד עכשיו וכבר וכבר מכרו המקומות לישב ורוצים לבנות לבנות עוד בימי הקיץ הזה. אולם המקום שרוצים לבנות עליו הוא מלא אילנות עושי פירות קטנים עם גדולים ואי אפשר לבנות בלתי קציצת האילנות. ומקום אחר אי אפשר בשום מקום לקנות ואם יתעכב הדבר עד בוש אפשר שיתבטל ח"ו כל הבנין ושאלו את חוו"ד בזה. שם אה"ע סי' יט(תרפ"א): גביית עדות בברבשט מיום עש"ק ויגש תר"פ בענין ר' פישל אבראהאמאוויטש מישוב וואליען שנהרג במלחמה. וכן גביית עדות בברבשט מיום ח תמוז תר"פ.
שם אה"ע סי' יט (תרפ"ג): גביית עדות בענין שמואל דוד מאנדל מישוב טשערטטעס  שנהרג במלחמה. הגב"ע מבית הדין של האלמין בראשות ר' אליהו קליין אב"ד שם.
שם אה"ע סי' יט (תרפ"ג) : גביית-עדות בענין שמואל דוד מאנדל מישוב טשערטעס שנהרג במלחמה.הגב"ע מבית-הדין של האלמין בראשות ר' אליהו קליין אב"ד שם.
שם אה"ע סי' כז : בענין ר'שמואל מישוב בודעשט שנפל במלחמה.
שו"ת מהר"ש ענגל חלק ז,סי' צא (תרפ"ג) : בדבר האשה שנישאת לאיש בלי שאלת חכם ואח"כ נודע שבעלה היה במלחמה ובא כתב תעודה מהצלב האדום... שבעלה מת... ואני מצטרף לדברי כת"ה בצירוף הגה"צ מסיגעט.

כשעקר ר' יקותיאל יהודה גרוס לסיגט נבחר לרבנות ברבשט אחיו ר' שמואל גרוס,שהיה רבה של קהילת ריטשע שבמחוז זמפלין בהונגריה.ר' שמואל גרוס היה חתנו של הצדיק העממי הנודע ישיעיה שטיינר מקרסטיר. הוא כהן בקהילת ברבשט עד שנת תרצ"ד (1934), שבה עבר לעיר קראלי למלא את מקום ר' יואל טייטלבוים, שעבר בשנה זו לסאטמאר. אף ר' שמואל גרוס נספה בשואה.

מצאנו לו כמה תשובות בספרי חכמי הדור , אך כולן נכתבו אליו כשישב בקרסטיר בבית חותנו או שישב על כס הרבנות בריטשע. רק תשובה אחת משנת  תרפ"ח (1928), שנכתבה אליו לברבשט נדפסה בשו"ת מקדשי השם  (חלק  א, סי' עו'). התשובה עוסקת בפלפולא דאורייתא נכתבה על-ידי ר' חיים שלמה הורביץ מזאלישא, כשישב בעיר שאמלוי.

תמונה
האב"ד ר' שמואל גרוס

רבה האחרון של ברבשט היה האח השלישי, ר' חנניא יום טוב ליפא גרוס. הוא עבר את מוראות השואה וכהן בקהילת ברבשט גם לאחר השואה. אף השתתף באסיפת הרבנים בקלויזנבורג בימי 7-6 ביוני 1945, שארגנה את חיי הדת בקהילות טראנסילוואניה שלאחר השואה . עם השתלטות הקומוניזם גם על חיי הקהילות בטראנסילוואניה עלה ר' חנניא יו"ט ליפא גרוס לירושלים.אך הוא מאס ברבנות והתפרנס מחנות עופות ודגים בירושלים. נפטר בקיץ תשל"א, לאחר מחלה ממארת.
זמן קצר ישב בברבשט ר' חיים שלמה הורביץ חתנו של ר' רפאל גרוס, היה אח"כ רב בזאליזשא שליד מונקאטש.בשנים תרפ"ח-תרצ"ג ישב בשאמלוי. משנת תרצ"ו עד תש"ט ישב בטמשוואר. משנת תש"י ועד לפטירתו ישב בברוקלין.

בברוקולין נדפס ספרו: ספר דרכי נועם על חמישה חומשי תורה ובסופו ליקוטים וקונטרס  שו"ת, חלק א. ברוקלין תשט"ו, קכח דף.

ארגון הקהילה

קהילת ברבשט התארגנה באופן רשמי בשנת 1850 לערך. באותו פרק נבנו גם ובית-כנסת ובית-מדרש, שניהם מעץ. אך אין ספק ששנים רבות לפני כן היה כבר מנין קבוע בבית-דירה, היה קיים מקווה- טהרה ובמקום היה בתי עלמין. בין
מייסדי הקהילה נזכרים שמואל לייב ב"ק, אליעזר ב"ק, מרדכי
טאבאק, שהיו חקלאים זעירים והערש דוב, שהיה בעל בית- מרזח.
עם ייסוד הקהילה סונפו אליה יהודי 17 הכפרים הסובבים את ברבשט: 1) וואד, 2) ג'יולשט , 3) אוקנהשטגאטאג, 4)שוגאטאג  (כפר) , 5) הארנצ'שט, 6) דעסעשט , 7) קראצ'שט, 8) ברעב , 9) בודעשט , 10) סערב , 11) קאלינשט , 12) קורנעשט , 13) פערשט , 14) בירסאנוב , 15) נאנעשט , 16) אונצ'שט , 17) וואלייה- פורקולוי ( valea porcului) סאנאפוטיק. כפרים  אלה השתתפו בהחזקת הרב והם היו הגליל של ברבשט. כמה  מהם זכו ברבות הימים לרבנים משלהם.

(תמונה)

ר' אברהם השו"ב האחרון היה ת"ח גדול ומנהיג רוחני בקהלה. כמו כן בנו שמואל היה ת"ח מופלג.
במשך הזמן נוסדו כמה מוסודות קהילתיים מקובלים ללימוד תורה ולצרכי צדקה וסעד. בשנת 1905 נסתרו בתי התפלה מעץ ובמקום הוקם בית – כנסת מלבנים. גם מקוה הטהרה שוקם מחדש ולמעשה נבנה מחדש באותה תקופה . אם כי כל ילדי הקהילה זכו לחינוך תורני מקובל, לא התארגן התלמוד תורה אלא בשנת 1920 על ידי הרב יקותיאל יהודה גרוס, שהיה כאמור ער במיוחד לצרכים החינוכיים של הילדים, הן ברמה שח תלמוד – תורה והן ברמה גבוהה של ישיבה. לפני כן למדו הילדים אצל מלמדים פרטיים ללא פיקוח צבורי- קהילתי.
לפי מידע משנת 1928 שמקורו בקהילה עצמה , מנתה קהילת ברבשט 100 בתי – אב (550 נפש), מהם שילמו את  מסי הקהילה 65 בעלי – בתים. תקציב הקהילה  היה 150,000 ליי. הרכב המפרנסים היה כדלקמן : 15 בעלי אחוזה, 20  סוהרים (רובם זעירים) , 19 בעלי מלאכה (המקור אינו מוסר את ההרכב המקוצועי ) , והיתר היו מחוסרי עבודה , נתמכי סעד וחיילים בצבא הרומני. מנהיגי הקהילה בשנה זו היו : זעליג דוידוביטש ראש הקהילה : שמואל סאבו, גזבר: דוד סאבו גבאי בית הכנסת.

עם כניסת ההונגרים לברבשט בסתיו 1940 , הורע מצבם של היהודים לאין שיעור. הדבר הורגש ביחס של האוכלוסיה אל היהודים .אף גויים שהיו מקיימים יחסם ידידותיים עם היהודים גילו עוינות מופגנת. למשל גאבור רזניק, שמאז ומתמיד התרועע עמ יהודים, החל להתגרות בהם. בין השאר מנע מהם את הנסיעה ברכבת. בדומה לו מארטון מיקלוש , שאף הוא היה נחשב לידיד היהודים שינה את יחסו אליהם במשטר ההונגרי . לדוגמה, בשעה שרוכזו היהודים לפני הכנסתם לגיטו, התגרה " ידיד היהודים" הזה והדגים על סדן של קצבים את גזר הדין שיש לבצע על יהודי ברבשט.

בקיץ 1941 גורשו  לגליציה 6-5 משפחות, בניהם, משפחותיהם של ישראל טויב, צבי האנץ ועוד. ביום 26 באוקטובר גויסו קרוב לחמישים יהודים לעבודת כפייה. כמחיצתם הועברו לאוקראינה ורובם נספו שם מערב, כפור, עבודת פרך ורציחות ישירות. כמה מיהודי ברבשט היו בהם כאלפים מיהיודי הונגריה שנישרפו חיים  "בבית חולים" של הכפר דורשיץ שבאוקראינה.
באחרון של פסח תש"ד רוכזו יהודי ברבשט בחצר בית הכנסת ובבית התלמוד-תורה. הז'אנדרמיםיחד עם אנשי ס"ס עברו מבית לבית. במקום הריכוז נכחו לדעת שחלק מיהודי הכפר נמלטו והתחבאו בהרים. למחרת נשלחו כל היהודים לבתיהם. שם נערכו מיפקדים והשוואות לרשימות שבידי הז'אנדרמים. כיון שבני המשפחה היו אחראים לקרוביהם הנעדרים חזרו כל היהודים שנמלטו לביתהם. יומיים לאחר הפסח (17 באפריל 1944)  הוכנסו כל יהודי הכפר לגיטו שהוקם במרכז הכפר. לכאן הובאו גם יהודי 19 הכפרים הסמוכים. בסך-הכל בגיטו ברבשט כ-3000 יהודים והוא היה אחד הגיטאות הקטנים שבחבל טראסילוואניה. למעשה, לא היה גיטו ברבשט מבחינה מנהלית אלא סניף לגיטו סיגט. ואמנם כעבור ארבעה שבועות הובאה כל אוכלוסיית גיטו ברבשט אל גיטו סיגט.
תנאי החיים בגיטו היו קשים מנשוא. ברוב החדרים צופפו  כ-15 נפש .היחס היה אכזרי מאוד . החלונות נסגרו והשמשות נצבעו בצבע שחור. מפקר הז'אנדרמים  התעלל ביהודים וביחור התאנה לנשים.

מסיגת גורשו היהודים לאושוויץ. היום אין יהודים בברבשט. בית-הכנסת וחדרי התלמוד-תורה נהרסו. בית-העלמין קיים ושומר עליו איכר, המקבל שכרו מן הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה.

(חסר ביבליוגרפיה כולל עמ' 59 - ש. שטיינברג)

הקלידו: אמי רבייב, יובל בן שושן, ש. שטיינברג

אויבר-רינה

אויבר-רינה

אויבר-רינה (ברומנית: Rona de Sus, בהונגרית: felsorona)
כפר כ-17 ק''מ ממזרח לעיר המחוז סיגט. רוב תושביו רותנים עם מיעוט הונגרי.

האוכלוסייה
                                        שנה          מספר         אחוז היהודים
                                                                           בכלל האוכלוסייה
                                         1910        539                   17.2
                                         1920        587                   16.0
                                         1930        410                   14.0

ראשיתו של היישוב היהודי

היהודים הראשונים הגיעו לאויבר-רינה בראשית המאה ה-יח. במפקד היהודים משנת 1728 נרשם כאן יהודי בשם יעקב שמעון, בעל לאישה ואב לשני ילדים. בשרותו היו שני משרתים. הרישום אינו מפרט את עיסוקו, אלא מוסר שהיהודי משתמט מלמלא את חובתו בתשלום המיסים. ואכן, כנראה לא החזיק כאן מעמד, שכן במפקד משנת 1735 נרשם כאן יהודי אחר בשם לאזאר, אף הוא בעל לאישה ואב לשני ילדים אך אין לו משרתים וגם בהמות אין ברשותו. במפקדים לא פורטו עיסוקם של יהודים אלה. אם לגזור גזירה שווה מכפרים אחרים בסביבה הרי עסקו גם יהודי אויבר-רינה בבישול יי''ש ומכירתו. מסתבר, שגם יהודי זה עקר מכאן וכנראה עבר לפנים המדינה, שכן במפקדים של 1748 ושל 1768 לא נרשם אף יהודי באויבר-רינה.

הקהילה התארגנה כנראה באמצע המאה ה-יט. משנת 1859 החל ברישום שיטתי של האוכלוסייה היהודית, לידות, נישואין ופטירות. לפי מסורת מקומית היה מיסד הקהילה וואלף יעגר. הוא היה בעל אחוזות, קרקעות ויערות. היה ידוע כאדם נדיב. כעשרים חתנים וכלות התחתנו בתמיכתו הכספית. רבים מאנשי הכפר היו מצאצאיו עד הדור האחרון. באויבר-רינה היו שני בתי כנסת, העתיק היה בנוי מעץ וחדש יותר מאבנים. בבית-כנסת ה''עליון'' התפללו חסידי וויז'ניץ בבית-כנסת ה''תחתון'' התפללו גם חסידי סיגט. עם ייסוד הקהילה נוסדו בה כמה ממוסדותיה, כגון חברה קדישא. בשנת תרל''ה (1875) נוסדו בקהילה שתי חברות חדשות, חברה משניות וחברה עוזר דלים, עליהן נמסר בכתבה מיוחדת בעתון ''התור'' שהופיע בסיגט.

לקהילת אויבר-רינה לא היה רב רשמי, אלא דיין. בשנות השלושים היה זה ר' מנחם שווארץ, שניספה בשואה. תשובה אליו נדפסה בשו''ת שם משמעון, או''ח סי' כו: ע''ד מה שתמה בדברי הק' ר' חיים וויטאל בהקדמתו לעץ חיים במ''ש שם שהחיוב לעסוק בסתרי תורה.

בין שתי מלחמות העולם ישב באויבר-רינה אדמו''ר בשם ר' אייזיק רובין ב''ר חיים יחיאל מדומברובה, מצאצאי ר' אשר ישעיה מרופשיץ. הוא ניספה בשואה (ראה לקלמן)

ההרכב הכלכלי של יהודי הכפר היה כדלקמן: יהודים אחדים היא אמידים, כגון אלתר טויב, שהיה סוחר עצים בקנה מידה גדול. בבעלותו היו מטעי תפוחים גדולים;  גם לאברהם ליב פרוכטר היו מטעים של תפוחים. עשרות משפחות עסקו בחקלאות זעירה, במשקי עזר ועוד. יהודים החזיקו בכפר 12 חנויות מכולת ובתי מרזח ; שלושה קצבים, שני סנדלרים, חייט אחד, כמה בעלי עגלות שהובילו חלב לסיגט. כמה סוחרי תבואה, מגדלי בקר ליצוא, פועלים שעסקו בכריתת יערות.

תלמיד חכם מופלג היה ר' צבי הירש גרטנר בן השוחט מסיטשל, שהיה גם מורה הוראה שלא על מנת לקבל פרס.
תלמידי חכמים היו גם ר' שלום גאנז ושלושת חתניו: ר' משה איציק מוסקאל , רצ"ה גרטנר הנזכר ור' אשר זעליג טאמבור , כולם חסידי וויז'ניץ ובעלי תפילה .

בדרך כלל עמדו בראש הקהילה : אלתר טויב (הוא היה גם ראש החברה קדישא) טוביה יעגר, מרדכי ווייס, שלמה יעגר, שהיה גם חבר במועצה הכפרית. גם חיים טויב היה חבר במועצה הכפרית . השוחט האחרון היה ר' יחזקאל קויפמאן, חסיד סיגט ותלמיד חכם גדול שפסק גם שאלות איסור – והיתר . ניספה בשואה .

בן יוצאי אויבר- רינה יש להזכיר את הסופר היידי וואלף. טאמבור. ספרו הראשון, "מיין היים" (סיפורים) הופיע לפני השואה (סיגט 1940). 1על-פי ספר זה פרסם יוליאן שווארץ מילון של ניבים וביטויים המיוחדים ליידיש של מאראמארוש (יידישע שפראך, חוב' 3-1, 1971, עמ' 84-76]. בשנת 1942 גויס טאמבור לעבודות כפייה של הצבא ההונגרי ונשלח  לאוקראינה, שם נפל בשבי הרוסי. לאחר מכן התגייס לחטיבה הרומנית. היום הוא חי בבוקארסט.

בימי השואה

עם כניסת ההונגרים לאויבר רינה בספטמבר 1940, הלך והורע מצב היהודים בכפר. בקיץ 1941 גורשו כמה עשרות מיהודי אויבר-רינה לגליציה, בתואנה שאינם נתיני הונגריה. רובם נרצחו בקאמנץ-פודולסק וחלק הוכנס לגיטאות שבגלי- ציה. ביגיהם גם האדמו"ר ר' אייזיק רובין, שנרצח בגיטו דומברובה (מקום מולדתו) בליל שבת ה' מרחשון תש"ג, לאחר שקידש. מספרים שלפני הוצאתו להורג יצא בריקוד
של דביקות.

למחית הפסח תש"ד (16 באפריל 1944) נאספו יהודי אויבר-רינה לשני בתי הכנסת. כל הרכוש נלקח ונשדד. תהליך הריכוז ושדידת הרכוש וחפצי הערך ארך כשבוע ימים. לאחר מכן הועברו  היהודים לגיטו סלאטפינה ברכבת. האוכלוסייה  הרוחנית וההונגרית גילתה שמחה גלויה לאסונם יבל ':כניהם היהודים, אתם התגוררו כמה דורות,

שתי משפחות ברחו ליערות : שלמה יעגר, אשתו וילדיהם ואברהם ליב יעגר (שהיה רווק). שלמה יעגר ומשפחתו הסתתרי כמה שבועות. אך ימים אחדים לפני שהיהודים גורשו מסלאט- פינה פחד הגוי שסיפק להם מזונות ושידלם להכנס לגיטו. ואשם כד עשו וגורלם היה כשאר יהודי גיטו סלאטפינה.

אברהם ליב יעגר לא נשמע להפחדות והוא המשיך להסתתר ביער. אך הגויים לא שיתפו אתו פעולה. הם רדפוהו ובלשו אחריו. ואמנם עלו על עקבותיו. רותני בשם רומאניוק וכמה מחבריו התנפלו על יעגר ורצחוהו במקלות, גויים אחרים הביאו אותו לקבר ישראל.

לאחר המלחמה לא חזרו אלא מתי מספר משרידי השואה (בשנת 1947 היה מספרם 37) וכעבור זמן קצר עזבו את המקום. רובם עלו לישראל.

ביבליורגרפיה

גרינוואלד, יקותיאל יהודה : מצבת קודש, חלק א : סיגט ופלד מאראמארוש, ניו יורק תשי"ב, עמ' 67.
בן-מנחם, נפתלי : מספרות ישראל באונגאריה, ירושלים תשי"ח, עמ' 302,
Magyar-Zsido Okleveltar vol. VII Budapest 1963 pp 308. ,134

הקלידה: ה.שאוליאן

מרמורשת - חסידויות, תקצור לאנגלית

Chassidut – 8th grade   Hebrew-English
1. Satmar    
2. Vishnitz
3. Spinka
4. Siget
Cities – 7th grade time line Hebrew-English
1. Siget
2. Sepinka
3. Kretsnif
4. Berbest
5. Yoid
6. Glod
7. Visovolgy
8. Oberwisho
9. Borsa
10. Interwisho
11. Masif
Cities – 9th grade English speakers (Carol) – Summaries for Computer and display
1. Siget
2. Sepinka
3. Kretsnif
4. Berbest
5. Ober Rina
6. Inter Rina
7. Rona Sek
8. Budest
9. Remit
10. Julest
11. Sarasau
12. Okna Sugatag
13. Sugatag
14. Wad
15. Breb
16. Kalinest
17. Wiresmort
18. Depolya
19. Serb
20. Ferest
21. Desest
22. Sanapotek
23. Hornicest
24. Huten
25. Kracest
26. Yoid
27. Glod
28. Visovolgy
29. Oberwisho
30. Borsa
31. Interwisho
32. Masif
Map – Yafit and Adi
That is it for now!!!!

מרמורשת - רשימת רבנים

Those marked 8th grade will be doing a Biographical Sketch Hebrew and English
רשימת רבנים / דיינים / אישי ציבור בולטים
איזור סיגט
1. ר צבי בן רבי משה אברהם 8th grade 
2. ר יהודה בן רבי יוסף הכהן הלר
3. ר מנחם בן ר שמואל שטרן 8th grade
4. ר אלעזר ניסן טייטלבוים
5. ר יוסף שטרן בן ר מרדכי שטרן 8th grade
6. ר יקותיאל יהודה טייטלבוים בן ר אלעזר ניסן 8th grade
7. ר חנניא יום-טוב ליפא טייטלבוים בן ר יקותיאל 8th grade
8. ר חיים צבי טייטלבוים  בן רחי"ל 8th grade
9. ר יקותיאל יהודה טייטלבוים בן ר חיים צבי
10. האדמור מסאטמאר ר יואל טייטלבוים
11. ר חיים מאיר בן ר אברהם הכהן טרויב 8th grade
12. ר יוסף מרדכי כהנא ב"ר יהודה הכהן הלר 8th grade
12. ר חיים שמואל ב"ר יוסף שטרן 8th grade
13. ר שלמה לייב ב"ר פסח צבי טאבאק
14. ר חיים אריה ב"ר יחיאל צבי כהנא ב"ר יוסף מרדכי 8th grade
15. ר נחמן כהנא ב"ר חיים אריה
16. ר מאיר דוד טאבאק ב"ר שלמה יהודה
17. ר שלמה דב הלר
18. ר יוסף שמואל הלוי ברגר
19. ר יעקב ב"ר נפתלי גרינוולד
20. ר אביגדור ב"ר יעקב גרינוולד
21. ר מנחם מנדל ב"ר שלמה עקשטיין
22. ר יוסף ליכטנשטיין ב"ר יעקב קופל
23. האדמור מקראטשניף ר אליעזר זאב רוזנבוים
24. ר דוד משה רוזנבוים ב"ר אליעזר זאב (ווךף)
25. ר' ד"ר שמואל בנימין דאנציג ב"ר מרדכי דאנציג
26. ר נפתלי ווינקלר בעל הרי בשמים
27. ר יהודה ב"ר ישעיה מודרן
28. ר קלמן ב"ר יהודה מודרן
29. ר יעקב גדליהו ב"ר יחיאל צבי כהנא
30. ר צבי הירש כהנא הלר ב"ר משה כהנא
31. ר נתן זאנוויל כהנא ב"ר יוסף יוחנן ב"ר שמואל זאנוויל
32. ר מרדכי ב"ר יצחק אהרון שווארץ
33. ר אברהם ברוך אלטר רוזנברג ב"ר יהודה
34. ר יקותיאל יהודה גרינוואלד ב"ר יעקב, היסטוריון  8th grade
35. ר אליעזר הגר מוויז'ניץ
36. אנשל ווידר, עורך דין
37. הירש לייב גוטליב, עיתונאי, משורר 8th grade
38. משה קופלר, מנהיג ציוני 8th grade
39. אליעזר וויזל, סופר niece in 9th grade
40. ר שלום ווידר, יליד סיגט כיהן בהונגריה
41. ד"ר גיזלה - גיזי פרל, רופאה כונתה המלאך בלבן  8th grade

איזור דרגומירסט
יועד       עמ' 229
1. ר יעקב אריה אפל, מורה הוראה
2. ר שלמה גרינפלד ב"ר יהודה גרינפלד מסעמיהאלי
3. ר יעקב טסלר, מלמד
4. ר חיים מרדכי אידלשטיין, מחנך
5. ר משה אידלשטיין, מחנך
6. ר שלמה יוסף מרקוביץ ב"ר ישראל הרש, בעל איטליז, ואימו בתיה לאה ב"ר מרדכי לקס ממאסיף, היתה למדנית
7. יהודה אידלשטיין ב"ר נחום , פעיל ציוני 8th grade
8. ר הלל ב"ר קלמן רוט, עסקן באגודת ישראל 8th grade
 גלוד   עמ' 232
9. ר מנחם מנדל מרגליות,
10. מנחם חיים מקס גלאזר 8th grade
11. ר מענדל  יעקב שטרן
12. ר חיים אריה ב"ר שרגא פייבוש כהנא

איזור וישו
  בורשה  עמ' 136
1. ר פנחס האגר ב"ר ברוך מוויז'ניץ
2. ר מנחם מנדל בעל "אהבת שלום" מקאסוב
3. ר  ברוך בעל "אמרי ברוך" מוויזניץ
4. ר מנחם מנדל האגר בעל ה"צמח צדיק"
5. ר יעקב צבי וואלדמאן ב"ר מרדכי ליבוש וואלד, צאנז 8th grade
6. ר משה עזריאל וואלדמאן ב"ר יעקב צבי
7. ר אלתר מנחם מנדל הגר ב"ר פנחס האדמור מבורשה
8. ר יצחק וורצבורגר
9. ר חיים מרדכי יעקב גוטליב
10. ר יוסף ב"ר יששכר בערצי לייפר, אחיו של  ר מרדכי לייפר מנדבורנה
11. ר יחיאל לייפר ב"ר יוסף לייפר
12. ר בן ציון פיש
13. ר שלמה ליב מגיד
14. ר לייבוש בער האלפארט
15. ר יהודה מאיר פולאק
16. ר יצחק ווידר
17. ר משה מושקוביץ ב"ר דוד מושקוביץ, מראשי המזרחי 8th grade
18. ר אברהם הירש ראטה, מראשי "תורה ועבודה" 8th grade
עצרתי בעמ' 156
ברבשט
ר יקותיאל יהודה גרוס

רמיט

ר מ י ט

רמיט (ברומנית : ,Remeti בהונגרית : .(Palosremete) כפר כ10- ק"מ ממזרח לעיר-המחוז סיגט. רוב תושביו רותנים.

אוכלוסיה יהודית

שנה, מספר, אחוז היהודים מכלל האוכלוסיה

1830, 67, [390]

1920, 377, 30.7

1930, 399, 25.4
היהודים הראשונים הגיעו לרמיט בשנות ה-60 של המאה ה-יח. במיפקד של שנת 1768 נרשם ברמיט יהודי בשם אברהם הערש, שהיה ראש למשפחה בת תשע נפשות.

בדומה לשאר יהודי מאראמארוש באותה תקופה עסק אף הוא בבישול יי"ש.  נראה שההצלחה האירה את פניה לאברהם
הערש, שרכן הוא שילם 80 פלורין כדמי חכירה לשנה, סכום ניכר באופן יחסי לשאר יהודי המחוז. אין בידנו ידיעות
על גורלן של התישבויות נוספות ברמיט. קרוב לוודאי שלא היו. ייתכן מאד, שאף אברהם הערש עצמו עזב את הכפר
כעבור זמן קצר, בדומה ליהודים בכפרי הסביבה.

במיפקד של שנת 1830 נרשמו ראשי המשפחות ברעמיט  דלקמן : (בסוגריים מס' הנפשות)

מושקו (5), אפרים זומא (4), קופנהיים מרטין (3), דסקל אברהם (6), אפשאן ליב (4), מושקאוויטש בענדיקט (3), חיימואוויטש מושקו (5), יוסף זליג (3), אפשאן פישל (4), זשידא שמשון (6), סובו איזיק (4), דסקל וואלף (6), לייבא-
וויטש שמשון (5), ישראל משה (5). 

 בשנת תרל"ה (1875) לערך התישב ברמיט ר' אלטר נוח הכהן קייסר, שעורר רעש גדול. הוא היה בעל הדרת פנים מעוררת כבוד והמונים צבאו על פתחו להוושע על-ידו. נולד בנשכיז. עד גיל 18 הסתופף בצלו של ר' יצחק מנשכיז בעל
תולדות יצחק. לאחר מכן עלה ארצה, שם למד חכמת הקבלה יחד עם החכם הספרדי ר' מרדכי עבאדי. משם הגיע להונגריה
והתישב ברמיט. הוא נרדף על-ידי בעל ייטב לב ובעל מהר"מ שיק ונאלץ לעזוב את המדינה והתישב בעיר דראהאביטש.
גם משם גורש והתישב בלונדון. לאחר מכן עלה שוב ארצה ונפטר בירושלים ביום ח באלול חר"פ (1920) בגיל 70.
ר' אלטר נח הדפיס שגי ספרים. ספרו הראשון דרכי חן צורף לספרו של ידידו ר' מרדכי עבאדי, ספר חן מרדכי.
במהדורה הראשונה של הספר (פשעמישל 1879) נאמר בשער :
ספר חן מרדכי - דרכי חן אשר חברו הני תרי צנתרי דדהבא  ה"ה החכם הכולל נר מערבי... מעה מרדכי עבאדי ס"ט והש:.
לו ה"ה האברך השלם... הרב המגיד המפורסם... בן ז"ך   שנים מו"ה אלטיר נח הכהן נ"י מגיד משרים דעיר ר ע מ י ט
הסמוך לעיר סיגוד ומגיד משרים דעיר סנינא בארץ הגי  וכעת הגיע ומורה דרך ה' בעיר דראהאביטש וכל הספר דרכ.
חן הוגד מישרים פה דראהאביטש...
הספר הופיע בשתי מהדורות נוספות לשוב יחד עם חן מרדכי,:   קראקא תרנ"ב ; ולאחר פטירתו : ירושלם תרפ"ז.
ספרו השני : ספר נתיבות חן חלק ראשון שער הכללים .ובו ל"ב נתיבות... בשרשי שם מ"ב הקדוש... לונדון תרנ"ט.

רמיט היתה מסונפת לרבנות סיגט. בתקופה מאוחרת יותר, סונפה לרבנות ספינקא. הרב היחיד בתולדות הכפר היה ר' אברהם אביש הורביץ, חתן האדמו"ר מספינקא, ר' יצחק אייזיק ווייס. בשנת תרצ"ד (1934) עזב את רמיט ועבר לעיר קראלי, שם נבחר לרב ומשם גורש לאוישוויץ. בעת שהותו ברמיט נכתבה אליו התשובה הבאה :

שו"ת חקל יצחק סי' עז : בעובדא שבא לפגיו שאשה אחת   הלכה לחברתה ובקשה אותה להשאיל להכלה את הטבעת
לשמונה ימים ואחר שמונה ימים תחזיר אותה... והכלה נתנה  הטבעת להחתן לקדש אותה וכבר עברו חמש שנים שדרים
ביחד ועכשיו שאל השו"ב את האשה בעלת הטבעת אם  השאילה הטבעת בידיעת בעלה והשיבה שהי' בלתי ידיעת בעלה... ע"כ מסתפק אם צריך האיש עכשיו לקדש שנית את אשתו.

הקהילה נוסדה כמסתבר באמצע המאה ה-יט. וסמוך לתאריך זה נבנה בית כנסת, הוקם מקוה-טהרה, נפתח בית עלמין ונוסדו כמה מוסדות קהילתיים מקובלים ובראשם החברה קדישא.

משנות ה-60 של המאה ה-יט ידועים לנו שמותיהם של חלק מיהודי רמיט (על-פי רשימת החותמים בספר כסא רחמים,
אונגוואר תרכ"ח) : ר' יוסף ב"ר אברהם, ר' אפרים ב"ר שמואל, ר' אברהם צבי ב"ר משה, ר' אברהם רפאל, ר' מיכל
שו"ב, ר' אשר דב ב"ר שלמה יהודה, ר' מנחם צבי ב"ר שמעון יהודה, ר' משה ב"ר אברהם.

בשנות ה-80 נזכרים השמות הבאים (על-פי החותמים בספר אמרי שהם, קאלאמעא תר"מ), בהם כמה ממשפחת ענגל : ר' אברהם רפאל רוטנר, ר' אשר דב איינהורן, ר' צבי אייזיק רוטנר, ר' חיים שו"ב, ר' דוד דאסקילאוויטש, ר' אייזיק ענגל, ר' אנטשל פסח ניימאן, ר' אברהם צבי ענגל, ר' יוסף פארקאש, ר' יעקב חיים פוקס, ר' שלום רוטנר. ממקור אחר ידוע לנו שמו של ר' נחום ענגל חתן ר' זינדל קליין מסיגט, שהיה יהודי אמיד בעל קרקעות.

בסוף אפריל 1944 הועברו יהודי רמיט לגיטו ברבשט, משם גורשו לאוישוויץ.

אחר המלהמה חזרו כ-60 משרידי השואה לרמיט. אך  תוך זמן קצר עזבו את המקום. רובם עלו לישראל וכמה מהם  השתתפו במלחמת העצמאות. לפי רישום של יוצאי מאראמארוש נפל אהד מבני רמיט במלחמת העצמאות, דב אנגל.

ביבליוגרפיה

 אבראהאם, צבי יעקב: לקורות היהדות טראנסילבניא, חלק א' ניו יורק תשי"א, עמ'253.

אלפסי, יצחק : החסידות, פרקי תולדה ומחקר, עמ'  170-169   הנ"ל : סיני, כרך סו, עמ' שלו-שלח.

סובו לעכמאן (5), אייזיק ישראל (6), הרש מאיר (9), האס יוסף (5), ניימן אפרים (8), אייזיק שמואל (7), שמילא- וויטש

אונטרווישווה

אונטרווישווה

אונטרווישווה (ברומנית Viscul de Jos, בהונגרית: aLSOVISO). כפר, כ-55 ק"מ דרומית- מזרחית לעיר המחוז סיגט. כמעט כל תושביו רומנים.
אוכלוסיה יהודית

שנה	מספר	אחוז היהודים בכלל האוכלוסיה
1830	96	14.5
1910	563	14.6
1920	565	11.5
1930	604	12.5
1941	514	10.9
1947	95

ראשיתו של היישוב היהודי

מבין שלושה הישובים הקרויים "ווישווה" זכה דווקא אונטרווישווה בריכוז משמעותי יותר של יהודים בתחומו. במפקד היהודים של שנת 1768 ( במפקדים הקודמים לא נרשם כאן אף יהודי) נרשמו באונטרווישווה ארבעה בתי אב יהודים, בסך הכל 9 נפשות. בעוד שבשני ה"ווישווה" האחרים לא נרשם אלא יהודי בכל אחד. ולא עוד אלא שכאן היה, קרוב לוודאי, בית האולפנא הראשון לילדי ישראל בחלק זה של מאראמארוש. בחדר שבאונטרווישווה למדו תורה הילדים שבכל הסביבה. דהיינו, מלבד ה"ווישווה" באו לכאן ילדים מן הכפרים הסמוכים, כגון: בורשה, מאסיף, סאצ'ל, ריסקווה, פאליאן-ריסקווה, פטריווה, ביסטרא ואולי ישובים נוספים.

במיפקד של שנת 1830 נרשמו ראשי המשפחות באונטר ווישווה דלקמן: (בסוגרים מס' הנפשות)

גלזר ליב (10), מליק פישל (6), מאיר יעקב (3), סופר יוסף (8), גנץ יוסף (7), הכט שמואל (3), מאיר דוד (4), גאנץ מאיר(4), מאליק יעקב(6), מאיר ברל(5), קרסנר ויסף(3), מאיר אפרים(4), פישל שמואל (9), מאליק יעקב הצעיר(6), אלמנת מענדעל(6), מולדאוויאן ליב(4), שניצער איזיק(5), שלומאוויטש יעקב(4), מולדאוואן לעכמאן (3), אנגר פישל (6), אנגר ברל (6), מולדאוואן שמואל (4), מאליק פישל (7), אפל איסק(7).

ארבע המשפחות הן: מאיר יעקבוביטש, רוכל. שילם דמי- חכירה 8.30 פלורין לשנה: לאזאר יאקבוביטש (אחיו של הקודם?), אף הוא רוכל. שילם דמי חכירה 3.24 פלורין לשנה: לאזאר אשר,שורף משקאות חריפים. שילם דמי חכירה – 12 פלורין לשנה: שמו של המלמד היה ברקו לפקוביטש. הוא לא שילם שום היטלים, לפי החוק של המלכה מאריה טרזיה הפוטר משמשים בקודש מכל סוגי המיסים וההיטלים . כל המשפחות הרשומות הרשומות היו בנות שתי נפשות, דהיינו בעל ואישה: רק משפחת לאזאר אשר מנתה שלוש נפשות, כלומר זוג וילד. נראה שהיו אלה זוגות צעירים,זמן קצר לאחר נישואיהם כולם הגיעו מגליציה. אין אנו יודעים מי הם,ואם בכלל,היכו שורש באונטרווישווה.

למרות ההתחלה המבטיחה לא התפתח הישוב היהודי באונטרווישווה לישוב מאוכלס,לא במספרים מוחלטים ולא מבחינה יחסית לאוכלוסיית המקום.תקופת השיא מבחינת מספר יהודי הכפר היה לפני מלחמת העולם הראשונה,כשהישוב היהודי היווה 14.6% מכלל האוכלוסייה. את הבכורה לקחה העיירה השכנה אויברווישווה, שבתקופה המקבילה הגיעה האוכלוסייה היהודית ל-34.6% נראה שהכפר לא התפתח מבחינה כלכלית ומשקית ויהודים לא מצאו בו כר נרחב לפעילות כלכלית של ממש והאפשרות של פרנסה בכבוד היו מצומצמות.

קהילת אונטרווישווה היתה כפופה לזו של אויברווישווה במשך כל תקופת קיומה. מעולם לא כהן בה רב. רבה של קהילת אויברווישווה היה ממונה גם לע כפר זה והיה מבקר בו לעיתים מוזמנות. הקהילה השתתפה כמובן בהחזקת הרב ושאר שירותים שניתנו לה על ידי קהילת-האם. בתחילה לא ישב בה אף שוחט, אלא שוחט של היושבים, שמקום מושבו הקבוע היה אויברווישווה, היה פוקד את הכפר אחת לשבוע, כדי לשחוט לכבוד שבת. שמנת תר''מ  (1880) ואילך כבר באונטרווישווה שוחט קבוע.שמו היה ר' נחמן ב"ר  יעקב שו"ב (שמא היה אביו ה"שוחט של  הישובים" שעלה ארצה ונפטר בה ביום כד אלול תרכ"ד [כנזכר בערך "אויברווישווה"],ממנו ירש ר' נחמן את המשרה ואחר כך עבר לאונטרווישווה?).לאחריו, החל משנת תרס"ו (1906) אנו מוצאים את רבי שלמה שו"ב השוחט האחרון היה רבי יצחק משה רוט, שנספה בשואה.

(תמונה)

ילדי התלמוד תורה ובית ספר לבנות יושבים מימין לשמאל: בקצה האחורי ר' אלתר בנציון פריד, הרב ר' יוסף מאיר וורצברגר, ר' עביר ווייס,ר' לייבוש גנז, ר' משה פנחס מלמד בבי''ס לבנות, בצד שמאל המורה בת שבע פולאק אשת ר' דב פולאק.

באונטרווישווה ישב גם תלמיד חכם גדול ועובד ה' בעל מדרגה, שברבות השנים הוכר על ידי אנשי הכפר כצדיק תמים ופועל ישועות. היה זה ר' יוסף מאיר וורצברגר, שישב באונטרווישווה כחמישים שנה. בתחילה היה בחזקת בעל-בית תלמיד חכם וחשוב, שדוגמתו היו גם אחרים. ככל שהכירו אותו יותר והתבוננו לדרכי התנהגותו גברה ההערכה אליו עד שבסוף ימיו זכה למעמד של מעין אדמו"ר מקומי. הוא היה בנו של ר' יצחק וורצברג מבורשה.אף חותנו ר' יעקב פרוכטר היה מבורשה (לפי גרסא אחרת היה חתן ר' פישר גאנז מאויברווישווה). אנו מוציאים את ר' יוסף מאיר וורצברגר באונטרווישווה החל משנת תרמ"ג (1883) ואילך. נפטר ביום ב סיון [תרצ"ו ?] .
חתנו ר' פייביש לנגר מצאצאי אדמור"י סטרטין, ישב כל היום בחדרו על התורה ועל העבודה, פרוש ומובדל מכל מגע עם יהודי הכפר, וכמעט שלא ראו אותו מחוץ לחדרו. לאחר פטירת חותנו היגר לארצות הברית ושם התפרסם כאדמו"ר מסטרטין. לאחר פטירת  ר' יוסף מאיר ניבחר מורה –הוראה ודיין,(היה נכד ר' שרגא פייבוש כהנא בנו של ר' חיים אריה כהינא  בעל דיברי הגאונים.) נצר אחר ממשפחת כהנא  באונטרווישווה היה ר' צבי הירש כהנא בן ר' יוסף מורדכי כהנא מדראגמירשט. היא היה יהודי חסיד ואמיד ומנכבדי הקהילה.
לקהילת אונטרווישווה היו המוסדות הקהילתיים המסורתיים, כגון חברה קדישא, חברה משניות וכדומה. וכמובן בית מדרש. מלבד בית המדרש של הקהילה התפללו גם בקלויז של חסידי ספינקא,שנפתח על ידי ר' לייב בלוך,כנרא עוד בחיי בעל אמרי יוסף. לאחר מכן ניפתח בית מדרש נוסף בדירתו של ר' יוסף מאיר וורצברגר.

ראשי הקהילה הידועים לנו היו ר' יהודה סגל ור' ישראל רוטר (בשנים תר"מ-תרממ"ב, 1880 -1882) ;ר' גדליה שטיין (תרמ"ג -?) : ר' שמואל אריה (תרס"ו-תר"ע,1906-1910 ). שאר נכבדי הקהילה ופרנסיה היו בשנים תרכ"ט- תר"ע (1869-1910) : ר' מאיר ב"ר ישכר גאנז, ר' שימשון גאנז, ר' יוסף יום טוב ב"ר מענדל גאנז, ר' יוסף יום טוב ב"ר מאיר גאנז, ר' חיים דב סג"ל ציייכנר, ר' משה ויידר, ר' אריה לייב בלוך , ר' נחום מאליק , ר' ירחמיאל שטרן,ר' ישראל זאנוויל אפטר,  ר' יואל אריה פישמאן,ר' אביגדור דוד גינור, ר' דוד שטויברג ,ושמשון א. גוטליג.

(תמונה - תמונה –) ר' יעקב גנז ורעיתו חיה

      

באונטרווישווה התגוררו תלמידי חכמים ,חסידים ואנשי מעשה במספרים גדולים יחסית. נפרט כמה מהם, כפי שהם זכורים ליוצאי הכפר:

ר' לייב בלוך,מגדולי חסידי ספינקא,שהקים,כאמור, את קלויז ספינקא באונטרווהישווה והחזיק אותו מכיסו. בעל חנות גדולה , אך ישב כמעט חצי יום בבית במדרש.

ר' אריה ליבוש גאנץ המלמד, חסיד וויז'ניץ נלהב. גם בלמדו עם התלמידים  צעק הרבה פעמים "רבי, רבי".היה יושב אצל הרבי מימי הסליחות ועד אחרי סוכות.

חתנו ר' דב פולאק, תלמיד חכם ומושלם. בעל תפלה ובעל מנגן. בכל שימחה היה משמח את הקוראים בנגנו על כינור. בנו ר' יהודה פלאק היה בין מקימי מוסדות תורה וחסידות ברחובות. עלה ארצה לאחר השואה,נפטר י"א אלול תשכ"ז.

רבי יוסף ארי' כהנא, יליד אנטרדאם שבטרניסילבניא, מצאצאי בעל קונטרס הספיקות ומראה יחזקאל,חתנו של בחסיד ר' שמשון גאנץ,ת"ח גדול וחרחף עצום, מתלמידו המובהקים של רבי יהודא גרינוולד, בעל זכרון יהודא, מסאטמר, שכתב אליו בבחרותו "תלמידא יקירא ה"ה כבוד הב' המופלג חרוץ ושנון יראת ה' אוצרו..." (שו"ת זכרון יהודא ח"ב סי' מ"ב) כל ימיו הרביץ תורה לרבים ושיעוריו בתורה ובמוסר הלהיבו כל שומעיו. חיבר בימי חורפו חידושים ופירושים על מסכתות הש"ס יקיצור הלכות וביאורים לס' פרי מגדים על יו"ד שנאבדו בימי השואה. עבודת הלב שלו בתפלה היתה למופת וכשעבר לפני כתיבה בתפלת נעילה "רעדו הקירות" מרוב התרגשות. בשנותיו האחרונות גר בבעטלאן ושם מ"כ.

בנו הבכור הרב חיים מאיר כהנא נולד בשנת 1910, למד בישיבת וישווא בהתמדה עצומה ואשר חישלו את רוחו ונהיה בגיל 23 המזכיר של אגו"י בעיר צ'רנוביץ, שעגם היה מוקד -פעילות האגודאית של מדינות בוקבינא בסרביא ורומניה העתיקה
בעניני ישוב א"י ומוסדות החינוך החרדיים: כחסיד ויזניץ מובהק תלהב ניהל סדנא לחינוך פעילים חרדיים תוך אידליזם טהור. אירגן שיעורי תורה וחיזוק כל בדקי היהדות, כמו"כ הקים  בי"ס  למורות והוציא שבועון אגו"י בשם "דאס אידישע ווארט".



הרב חיים מאיר כהנא ז"ל נואם במסיבה שנערכה לכבודו בהגיעו לגבורות,
  נפ' א' דחנוכה תשנ"ב ת.נ.צ.ב.ה.
זכור לתהלה היה מאותם הימים שהצליח להשיג אישורים לעבידות פריקה למאות יהודים במקום הלחצים שהיה להם כאויבי הסוציציאליסטים, לעבוד בשבת בעבודות של חילול שבת.
בשואה איבד את בתו וכל שנות הסבל עשה ואירגן עזרה לנזקקים ומתוך המחנות יצר קשרים עם הרה"צ  ר'אליעזר'ל אב"ד ויזניץ שהיה מגדולי העסקנים בהעברת כספים לפליטים.

אחרי שנות סבל בשואה, בנסיונותיו להקים שוב חיי דת בצרנוביץ הסובייטית נאסר ונשפט עבור פעילותו למען היהדות :שאצלם היוה זאת השמצות אנטי סובייטיות ל7- שנות מאסר וגלות עם עבודת פרך בסיביר, ועוד עונשים של שלילת זכות אזרח ועבודת פרך, עד שעלה לא"י ב1961-. אחרי השתדלות גדולי תורה אצל מנהיגי מדינות למענו. בא"י לא השתלב למערכת  פוליטית, אירגן משלוחי אלפים של חבילות לערי המסך, ובמיוחד לפני פסח שלח רבבות חבילות מצות כמה שנים עד ששוב אסרו זאת עליו. כל חיותו היה עזרה להחיים היהודיים ברוסיה, את יהדות העולם כולו הזעיק למענם ובן דלתי נדיבים כיתת רגליו, ועידודיו היה לנס עד שבמסי"נ נסע אליהם כוכ"פ (לרומניה ועוד ערי המסך לא לרוסיה הפנימית). כמו"כ היה מראשי הפעילים של מוסדות חסד לאברהם של האדמו"ר מסקולען, וראש מוסדות חינוך לצעירים ועולי רוסיא, ובעשור שנותיו האחרונות ממקימי ומחזיקי ישיבת שבות עמי של עולי רוסיה, שבמסגרת זו אמר שיעורי תורה ודאג למחסורם ואף להשיאם וליחן להם תמיכות כספיות אחרי נשואיהם.

כמו"כ זכה בשנותיו האחרונות להוציא ספר מוצלח בשם "פרקי חיים" על כל מאורעותיו בשנות השואה. ואשר מסתיים בלשונו "לא את תולדות החיים שלי באתי לספר כי את פלאות תמים רעים בתקופת הרת עולם שהייתי להם עד חי"
הבן השני רבי ישראל כהנא, מירה ומחנך נעים הליכות ואהוב על הבריות, ת"ח מגיד שיעור זה עשרות שנים לבעלי-בתים בבית הכנסת של פועלי אגודת ישראל בחיפה.
הבן השלישי רבי יהודה כהנא, מורה ומחנך, קבל פרס חינוך מעיריית תל-אביב בשנת 1980 על עבודתו המצטיינת והמסורה בשטח החינוך, מזכיר ומנהל "בית-מרמרורוש".
ר' שמשון גאנץ (חותנו של ר' יוסף ליב כהנא), מזקני חסידי וויז'ניץ, ירא ושלם ובעל מכניס אורחים. שימש שנים רבות כיו"ר החברה קדישא.
ר' צבי הירש כהנא, מצאצאי בעל קונטרס הספיקות. רוב ימיו ראש הקהילה באונטרווישווה. ביתו היה פתוח לרווחה לכל עובר ושב.
ר' שמשון אליעזר גוטליב, אף הוא מראשי הקהילה, מזכיר המועצה הכפרית של אונטרווישווה, בנו ר' יוסף גוטליב מותיקי קבוצת יבנה.
ר' אלטר בן-ציון פריר, בעל צדקה וגמילות חסדים ומוקיר רבנן. בעל מנסרת עצים.
ר' יעקב גאנץ, מראשי הקהילה כמעט כל ימיו. דבוק באדמו"רי וויז'ניץ. בעל צדקה ועסק בצרכי ציבור.
ר' אהרן מאליק, אהוב על הבריות ועושה צדקה וחסד עם כל אדם. היה בעל תפלה שקולו ערב ובעל קורא. בנו ר' אליעזר מאליק העלה על הכתב זכרונות על הכפר (חלק ניכר מערך זה מבוסס עליהם).
השוחט ר' יצחק משה רוס, מחסידי ספינקא, ש"ץ קבוע בבית הכנסת ומלמד את הדף היומי בכל ערב.
ר' יוסף יום-טוב (יונטל) ב"ר פישל גאנץ חתן ר' לייב בלוך הנ"ל.
הסנדלר ר' יהשע הופמאן, ידע כל תהלים בעל-פה, כשקרא תהלים נשמע קולו בכל הכפר.
ר' יעקב ב"ר אשר אנשיל פרל, תלמיד חכם וירא שמים מרבים, עסק בתורה מתוך הדחק.
ר' זאב אריה פישר, מלמד ומרביץ תורה לתלמידים.

כעת השואה היה גורלם של יהודי אונטרווישווה כגורל יהודי הסביבה. כמה ימים לאחר פסח תש"ד (1944) רוכזו כל יהודי הכפר והועברו לגיטו אויברווישווה, הגברים ברגל, תוך מכות וגידופים, הנשים והטף הועברו בעגלות לגיטו. מן הראוי להזכיר
לטובה כמה רומנים מתושבי אונטרווישווה, שהשתדלו להעביר בגטו קצת מזון, שנלקח מבתי היהודים, אך גם  שלהם.לעיתים נתפסו בידי הז'אנדארמים ושומרי הגיטו שעבכו באדם ואף הרביצו להם.

לאחר המלחמה חיזרו כמה עשרות יהודי אונטרווישווה לכפר. בין הדברים הראשונים היה שיקום בית הכנסת שחולל ולוכלך, תיקון המקוה והתקנת מטבח כשר אצל ר' דוד כהנא ,שם אכלו בזמן הראשון כל השבים ממחנות הריכוז, שרידי ספרי תורה ותשמישי קדושה נאספו ונגנזו כדין.

בסוף שנות החמישים עזבו כמעט כל היהודים את הכפר ורובם עלו לישראל. היום אין יהודים באונטרווישווה.

ביבליוגרפיה

ראיונות עם כמה מיוצאי אונטרווישווה.

שתי מחברות בכתב יד מזכרונותיו של ר' אליעזר ב"ר אהרן מאליק

הקלידו: שירז פסנטין, אלינור שטיין, ליאורה גרסטלר,

מרמורשת - עבודות חקר

מרמורש בקיצור - ראשי תיבות וקיצורים - י. שגיא - י-2
חקר מקור שמות משפחה שכיחים במרמורש -
אילן יוחסי רבני ואדמורי מרמורש - א. פורטינסקי, ל. מגידיש - י-2
מפת שותי"ם
הַתֹף - עדי גורה י-3
לוח ארועי השואה במרמרוש
מיפוי גטאות מרמורש (מקומות, תאריכים וחיסול)