רמיט

ר מ י ט

רמיט (ברומנית : ,Remeti בהונגרית : .(Palosremete) כפר כ10- ק"מ ממזרח לעיר-המחוז סיגט. רוב תושביו רותנים.

אוכלוסיה יהודית

שנה, מספר, אחוז היהודים מכלל האוכלוסיה

1830, 67, [390]

1920, 377, 30.7

1930, 399, 25.4
היהודים הראשונים הגיעו לרמיט בשנות ה-60 של המאה ה-יח. במיפקד של שנת 1768 נרשם ברמיט יהודי בשם אברהם הערש, שהיה ראש למשפחה בת תשע נפשות.

בדומה לשאר יהודי מאראמארוש באותה תקופה עסק אף הוא בבישול יי"ש.  נראה שההצלחה האירה את פניה לאברהם
הערש, שרכן הוא שילם 80 פלורין כדמי חכירה לשנה, סכום ניכר באופן יחסי לשאר יהודי המחוז. אין בידנו ידיעות
על גורלן של התישבויות נוספות ברמיט. קרוב לוודאי שלא היו. ייתכן מאד, שאף אברהם הערש עצמו עזב את הכפר
כעבור זמן קצר, בדומה ליהודים בכפרי הסביבה.

במיפקד של שנת 1830 נרשמו ראשי המשפחות ברעמיט  דלקמן : (בסוגריים מס' הנפשות)

מושקו (5), אפרים זומא (4), קופנהיים מרטין (3), דסקל אברהם (6), אפשאן ליב (4), מושקאוויטש בענדיקט (3), חיימואוויטש מושקו (5), יוסף זליג (3), אפשאן פישל (4), זשידא שמשון (6), סובו איזיק (4), דסקל וואלף (6), לייבא-
וויטש שמשון (5), ישראל משה (5). 

 בשנת תרל"ה (1875) לערך התישב ברמיט ר' אלטר נוח הכהן קייסר, שעורר רעש גדול. הוא היה בעל הדרת פנים מעוררת כבוד והמונים צבאו על פתחו להוושע על-ידו. נולד בנשכיז. עד גיל 18 הסתופף בצלו של ר' יצחק מנשכיז בעל
תולדות יצחק. לאחר מכן עלה ארצה, שם למד חכמת הקבלה יחד עם החכם הספרדי ר' מרדכי עבאדי. משם הגיע להונגריה
והתישב ברמיט. הוא נרדף על-ידי בעל ייטב לב ובעל מהר"מ שיק ונאלץ לעזוב את המדינה והתישב בעיר דראהאביטש.
גם משם גורש והתישב בלונדון. לאחר מכן עלה שוב ארצה ונפטר בירושלים ביום ח באלול חר"פ (1920) בגיל 70.
ר' אלטר נח הדפיס שגי ספרים. ספרו הראשון דרכי חן צורף לספרו של ידידו ר' מרדכי עבאדי, ספר חן מרדכי.
במהדורה הראשונה של הספר (פשעמישל 1879) נאמר בשער :
ספר חן מרדכי - דרכי חן אשר חברו הני תרי צנתרי דדהבא  ה"ה החכם הכולל נר מערבי... מעה מרדכי עבאדי ס"ט והש:.
לו ה"ה האברך השלם... הרב המגיד המפורסם... בן ז"ך   שנים מו"ה אלטיר נח הכהן נ"י מגיד משרים דעיר ר ע מ י ט
הסמוך לעיר סיגוד ומגיד משרים דעיר סנינא בארץ הגי  וכעת הגיע ומורה דרך ה' בעיר דראהאביטש וכל הספר דרכ.
חן הוגד מישרים פה דראהאביטש...
הספר הופיע בשתי מהדורות נוספות לשוב יחד עם חן מרדכי,:   קראקא תרנ"ב ; ולאחר פטירתו : ירושלם תרפ"ז.
ספרו השני : ספר נתיבות חן חלק ראשון שער הכללים .ובו ל"ב נתיבות... בשרשי שם מ"ב הקדוש... לונדון תרנ"ט.

רמיט היתה מסונפת לרבנות סיגט. בתקופה מאוחרת יותר, סונפה לרבנות ספינקא. הרב היחיד בתולדות הכפר היה ר' אברהם אביש הורביץ, חתן האדמו"ר מספינקא, ר' יצחק אייזיק ווייס. בשנת תרצ"ד (1934) עזב את רמיט ועבר לעיר קראלי, שם נבחר לרב ומשם גורש לאוישוויץ. בעת שהותו ברמיט נכתבה אליו התשובה הבאה :

שו"ת חקל יצחק סי' עז : בעובדא שבא לפגיו שאשה אחת   הלכה לחברתה ובקשה אותה להשאיל להכלה את הטבעת
לשמונה ימים ואחר שמונה ימים תחזיר אותה... והכלה נתנה  הטבעת להחתן לקדש אותה וכבר עברו חמש שנים שדרים
ביחד ועכשיו שאל השו"ב את האשה בעלת הטבעת אם  השאילה הטבעת בידיעת בעלה והשיבה שהי' בלתי ידיעת בעלה... ע"כ מסתפק אם צריך האיש עכשיו לקדש שנית את אשתו.

הקהילה נוסדה כמסתבר באמצע המאה ה-יט. וסמוך לתאריך זה נבנה בית כנסת, הוקם מקוה-טהרה, נפתח בית עלמין ונוסדו כמה מוסדות קהילתיים מקובלים ובראשם החברה קדישא.

משנות ה-60 של המאה ה-יט ידועים לנו שמותיהם של חלק מיהודי רמיט (על-פי רשימת החותמים בספר כסא רחמים,
אונגוואר תרכ"ח) : ר' יוסף ב"ר אברהם, ר' אפרים ב"ר שמואל, ר' אברהם צבי ב"ר משה, ר' אברהם רפאל, ר' מיכל
שו"ב, ר' אשר דב ב"ר שלמה יהודה, ר' מנחם צבי ב"ר שמעון יהודה, ר' משה ב"ר אברהם.

בשנות ה-80 נזכרים השמות הבאים (על-פי החותמים בספר אמרי שהם, קאלאמעא תר"מ), בהם כמה ממשפחת ענגל : ר' אברהם רפאל רוטנר, ר' אשר דב איינהורן, ר' צבי אייזיק רוטנר, ר' חיים שו"ב, ר' דוד דאסקילאוויטש, ר' אייזיק ענגל, ר' אנטשל פסח ניימאן, ר' אברהם צבי ענגל, ר' יוסף פארקאש, ר' יעקב חיים פוקס, ר' שלום רוטנר. ממקור אחר ידוע לנו שמו של ר' נחום ענגל חתן ר' זינדל קליין מסיגט, שהיה יהודי אמיד בעל קרקעות.

בסוף אפריל 1944 הועברו יהודי רמיט לגיטו ברבשט, משם גורשו לאוישוויץ.

אחר המלהמה חזרו כ-60 משרידי השואה לרמיט. אך  תוך זמן קצר עזבו את המקום. רובם עלו לישראל וכמה מהם  השתתפו במלחמת העצמאות. לפי רישום של יוצאי מאראמארוש נפל אהד מבני רמיט במלחמת העצמאות, דב אנגל.

ביבליוגרפיה

 אבראהאם, צבי יעקב: לקורות היהדות טראנסילבניא, חלק א' ניו יורק תשי"א, עמ'253.

אלפסי, יצחק : החסידות, פרקי תולדה ומחקר, עמ'  170-169   הנ"ל : סיני, כרך סו, עמ' שלו-שלח.

סובו לעכמאן (5), אייזיק ישראל (6), הרש מאיר (9), האס יוסף (5), ניימן אפרים (8), אייזיק שמואל (7), שמילא- וויטש