עמוד 41
ספינקא
ספינקא (ברומנית: Sapanta, בהונגרית: Szaplonca) כ-25 ק"מ מערבה לעיר-מחוז סיגט. כל תושביה רומנים.
האוכלוסייה היהודית
שנה מספר אחוז היהודים
בכלל האוכלוסייה
1830 291 [1090 תושבים]
1880 573 ?
1920 1038 30.9
1930 999 26.5
1941 920 23.3
ראשיתו של הישוב היהודי
היהודים הראשונים הגיעו כנראה לספניקא בראשית המאה הי"ח. אומנם התהלכו שמועות בין יהודי המקום שכבר בשנת 1600 התגוררו יהודים בכפר, אך קרוב לוודאי שאין להן בסיס היסטורי. במפקד היהודים משנת 1728 נרשמו בספינקא שלוש משפחות: היהודי יעקב, שהיה בחסות האציל המקומי סימאון סאפלונצאי (Simeonis Szaploncai); היהודי ליבה, בחסות פטרי סאפלונצאי; והיהודי הרש, בחסות לאדיסלאי סטויקא (Ladiszlai Sztojka). שלוש משפחות היהודים מנו יחד 13 נפשות. שלושתם עסקו בבישול משקאות חריפים, תמורת תשלום למלך ההונגרי, שציידם במכתבי חסות.
במפקד של שנת 1735 נרשמו במקום ארבע בתי-אב יהודיים: יעקב, שניים בשם לייבל ואחד בשם Kuskind( נראה שצ"ל: Suskind -זיסקנד) בחסותם של האצילים סאפלונצאי הנזכרים ושל פופ אלכסה (Pop Alexa). בסך הכל מנו 26 נפשות. מנתוני הרישום אני למדים, שבניגוד לרוב כפרי מאראמארוש, בהם היתה ניידות רבה בקרב מפחות היהודים, הכו היהודים שורשים בספינקא כבר מראשית התיישבותם. שכן, שניים מן היהודים הרשומים במפקד 1735 זהים כנראה לאלה שבמפקד 1728. ולא עוד אלא, שבמפקד הראשון לא היו ברשות אף אחד אחר מהם שום בעלי חיים; ואילו במפקד השני בבעלותם 7 סוסים, 6 פרים, 8 פרים חולבות ו- 6 עגלים, דבר המעיד על התבססות כלכלית. המפקד משנת1746 מראה על נסיגה מסוימת במספר יהודי ספינקא; לפיו לא היו במקום אלא שלושת בתי אב יהודיים במספר כולל של 13 נפש. אך יש לזכור כי מפקד זה, אשר נערך תוך התנגדות השלטונות ההונגרים שנכפה עליהם על-ידי השלטונות האוסטריים, היה תכופות לוקה בחסר ולא ביטא נכונה את המציאות כפי שהיתה. מכל מקום, באמצע המאה הי"ח כבר היה קיים בספינקא מניין קבוע.
במפקד של 1768, שהיה מפורט ומדויק יותר מקודמו, נרשמו בספינקא חמישה בתי אב יהודיים, במספר כולל של 17 נפש, כדלקמן : מאטיא הערש (4 נפשות), אילש וולף (3 נפשות), בנדיק אברהם (2 נפשות), יעקב אשר (3 נפשות) ולייב אשר (כנראה אחיו של הקודם, 5 נפשות). כל משפחה שילמה שלושה סוגי היטלים: מס-גולגולת(3 עד 5 פלורין), מס-סובלמות (6-12 פלורין) ודמי חכירה (12-20 פלורין)
כל היהודים הגיעו לספינקא מגליציה.
במפקד של שנת 1830 נרשמו ראשי המשפחות בספינקא כדקלמן: (בסוגרים מספר הנפשות)
כץ חיים (6), שטיינמץ ברוך (4), פרל מאיר (7), ברקו הרש (5), צאליק דוד (7), פוגל מושיקו (7), שימונאוויטש הרש (2), אלמנת סאהוויטש יענקל (5), דעירש דיד (1), באש יאנקל (5), באש סולומון (6), באש מושקו (6), באש אהרן (4), יאנקל נתן (4), באש פסח (5), שימונאוויטש אהרן (3), באש לזר (8), שטרן אברהם (4), יוסף לייב (5), פרל הרש (5), מושקו (5), סולומון הרש (7), פרל דוד (5), ניימן סולומון (8), באש קלמן (4), רוזנברג הרש (4), באש יענקל לייב (3), מנדאלוויטש סרול (4), פרל ברקו (5), כץ ליב(6), צאליק דוד (4), אלמנת רוט ריב (6), חנקיך אפרים (4), ניימאן כתריאל (6), מילער מנדיל (6), סאבו מאיר (8), מנדלאוויטש אברהם (3), אלמנת ברקאוויטש מושקו (7), שטרן דוד (3), אינגבער אברהם (5), ברקו נסים (8), ברקו מושקו (10), שנייטמץ סולומון (3), ארסול שמואל (6), הרשיל ברוך (4), שליצער חונה (5), הרש שלומה (4), רעזמיוועש יעקב (4), דסקל לייב (7), האס פישל (3), האס מעכל (3), יאקובאוויטש מאיר (4), שטיינברג ברקו (3), אברהם הרש (2), דסקל מושקו לאיוש (3) יאנקלוויטש הרש (3), האס אהרן יאנקיל (3).
חיי התורה והחסידיות
1. בעל אמרי יוסף ובעל הקל יצחק
עוד בטרם היה לקהילת ספינקא רב רשמי – ספינקא הייתה שייכת לגליל הרבני של סיגט – התיישב בה בשנת תר"ל (1870) אברך ותלמיד חכם גדול,שעתיד היה להתפרסם כאחד האדמו"רים הגדולים בהונגריה כולה: ר' יוסף מאיר וויס. הוא נולד במונקאטש בשנת תקצ"ח (1838), שם כיהן אביו, ר' שמואל צבי וויס, כדיין. למד תורה בישיבותיהם של ר' מאיר א"ש ובנו ר' מנחם א"ש באונגוואר ובישיבת ר' שמואל שמעלקא קיילן מסעליש (בשעה שישב עוד בחוסט). בשנת תרי"ד (1854) נשא בת ר' מרדכי מבורשה. כאן התקבצו סביבו תלמידים וניהל ישיבה. בתרי"ז (1857) נפטרה אשתו וחזר למונקאטש. כאן נשא אישה שנייה, בתו של אחד מנכבדי העיר. אף היא נפטרה בשנת תרכ"ח (1868), ונשאר מטופל בשתי ילדות. למרות מצבו הקשה הוא עוסק בתורה ובעבודה בהתמדה של אנושית. בשנת תר"ל (1870) מגיע ר' יוסף מאיר אל המנוחה והנחלה, כשהוא נושא את בת הגביר והלמדן ר' עזרא יעקב באש מספינקא, מגדולי חסידי צאנז.
את דרך החסידות קבל ר' יוסף מאיר שלושה גדולי האדמו"רים בדורו, ר' שלום רוחק מבעלז, ר' חיים האלברשטאם מצאנז ור' יצחק אייכנשטיין מזידיטשוב. כל אחד מהם מאיר את דרכו בעתיד, אך עיקר הנהגתו בחסידות ובעבודה היה לפי דרך זידיטשוב. אל הצדיק מזידיטשוב נסע בתמידות, יחד עם אביו והוא שהסמיכו לאדמו"ר והוא שמסר לו רזי תורה ודרכי התנהגות בעבודה כאדמו"ר לחסידים.
עד מהרה נתקבץ סביבו חוג של מעריצים מבני המקום, שהלך ונתרחב גם למקומות סמוכים ורחוקים יותר. תחילת כהונתו כאדמו"ר החלה כנראה בשנת תרל"ו (1876) עוד בחיי הדברי חיים, שהיה נהוג לעודד יהודים ממאראמארוש שיבררו בספינקא. מכאן ואילך הוכר ר' יוסף מאיר כאדמו"ר וכגאון בתורה בנגלה ובנסתר. אלפים מיהודי מאראמארוש (וביניהם גם מחסידי וויז'ניץ) הסתופפו בצלו, יחלו למצוא פיו ונהרו אליו להושע בנפש ובגוף. חסידיו בנו לו בית גדול, שכלל בית- מדרש מפואר, מקווה טהרה ובתי דירות לאדמו"ר ולמשפחתו. כך הפכה ספינקא לאחד ממרכזיו הגדולים של חסידות הונגריה ויהודים מרחבי המדינה באו לבקר את הצדיק באוהלו.
ר' יוסף מאיר וויס נפטר היום ו' בסיוון תרס"ט (1909) אורנו הועלה ארצה בשנת תשל"ב על-ידי נינו האדמו"ר מספינקא שליט"א (ראה לקמן) ונטמן בבית-העלמין של פתח-תקווה.
בחייו לא הדפיס ר' יוסף מאיר את חיבוריו, פרט להקדמה אורכה לספר רבו, ר'ק יצחק אייזיק מזידיטשוב, תורה והש"ס על ספר דברים (סיגעט תרנ"ב), הכוללת את תולדותיו וגדולתו בתורה ובעבודה והיא מושזרת בדברי תורה וחסידות משל עצמו. הקדמה זו נדפסה גם בפני עצמה (מונקאטש תרע"א ועוד כמה פעמיים); גם סדר ההקפות לשמיני עצרת ולשמחת תורה בנוסח האדמו"ר נדפס בחייו על-ידי חסידי ספינקא לאחר פטירתו החל בנו-יחידו וממלא מקומו בהדפסת ספריו בגדולים שהוכרו מיד כספרי יסוד בחסידות ובקבלה:
ספר אמרי יוסף על ספר בראשית. סיגעט תר"ע. כג, ר"ע דף.
כג הדפים הראשונים כוללים הקדמה ארוכה מאת בנו ר' יצחק אייזיק, במתכונת ההקדמה שכתב בעל אמרי יוסף לספר רבו.
ספרי אמרי יוסף ספר שמות. מונקאטש תרע"א [5], קפט, [2] דף.
ספר אמרי יוסף על ויקרא במדבר. סיגעט תרע"ג. [4],צו; קא, [3] דף.
ספר אמרי יוסף על ספר דברים. סעאיני תרפ"ג [4], ג, קי, [4] דף.
הדפסתו של החלק האחרון השתהתה בשל המלחמה שפרצה בינתיים. בהקדמתו מתאר ר' יצחק אייזיק את הקשיים שנתקל בהם בהדפסת כרך זה ומתנצל על טיב ההדפסה שלא עלה כרצונו.
ספר אמרי יוסף על המועדים. חלק א (שבת הגדול , פסח, שבועות, ראש השנה, שבת שובה,סוכות). ווראנוב תרפ"ט [4] קטו, [2] דף.
ספר אמרי יוסף על המועדים. חלק ב (דרושים להקפות, חנוכה, ארבע פרשיות). ווראנוב תרצ"א. [1] , ד, צז דף.
שני החלקים צולמו בכרך אחד : ניו יורק תשכ"ט.
ספר אמרי יוסף על הגדה של פסח ראה לקמן.
תולדותיו של בעל אמרי יוסף נדפסו בשני ספרים :
ספר פאר יוסף מאת ר' אלכסנדר סענדר ווייס מספינקא.
סיגעט תרצ"ד. קו עמ'.
בית ספינקה מאת יהודה לייב לוין. ירושלים תשי"ט. 180 עמ'.
תשובות אליו :
שו"ת מהרש"ם חלק א, סי' קמח : במעות שנדר להלביש ערומים אם יוכל לקנות מזה תפילין לעני שאין לו תפילין והביא כת"ר מתיקוני זהר תיקון כ"א היא שמלתו לעורו דא משכא דתפילין... ויפה העיר.
שם חלק ג', סי' ריח : בדבר מה שתמה מעכת"ה ע"ד רש"י פ' בהעלתך וכו'.
שם שם סי' ריט : ובדין המזוזה בפתח גבוה הרבה וכו'.
שו"ת חקל יצחק לבנו סי' סא, סד.
הוא הלך בדרכי אביו בכל ענייניו והנהגותיו.
בגיל צעיר נשא את בתו של ר' ישכר בער אייכנשטיין מווערעצקי בעל מלבוש לשבת ויום טוב.
כבר בחיי אביו קבל דרכי הנהגה ממנו ומשנת תרס"ד (1904) ואילך, כשחלה האמרי יוסף את חליו, הנהיג למעשה את חסידיו. עם פטירת אביו נהרו אליו כל החסידים כאיש אחד ואף גדל מספרם בהתמדה. הוא גם פתח ישיבה בספינקא בשם "בית יוסף", שאף היא הפיצה את חסידות ספינקא ברחבי מאראמארוש, טראנסילוואניה והונגריה. בשנות מלחמת העולם הראשונה נמלט ר' יצחק אייזיק מספינקא והתיישב במונקאטש. כעבור שנים אחדות עבר לסעליש, שם נבנה בית מדרש גדול ובתי דירה. כל שנה ביום הזיכרון של האמרי יוסף היה בא לספינקא לפקוד את ציון אביו ואז נקבצו בספינקא אלפי חסידים. (היום פוקדים את הציון בפתח-תקוה יהודים רבים ביום הזיכרון.) ר' יצחק אייזיק ווייס עלה על המוקד באושוויץ ביום יג סיון תש"ד.
שרידי חסידי ספינקא מתרכזים מסביב לנכדו (בנו בכורו של הבן הבכור, ר' ישראל חיים) ר' יעקב יוסף ווייס, שהקים בבני-ברק ישיבה ובית מדרש גדול לחסידי ספינקא. עוד שני אדמו"רים מתייחסים לבית בספינקא, ר' נחמן כהנא, שהיה רב במושב בני ראם ואחר כך הקים בית מדרש בבני ברק. נפטר ביום טז תשרי תשל"ז; ור' יוסף מאיר כהנא, שהתישב בירושלים, בה נפטר.
 |
| האדמ"ור מספינקא בעל "חקל יצחק" |
כאביו בעל אמרי יוסף לא הדפיס אף הבן ר' יצחק אייזיק אף חיבור בחייו (פרט להקדמה שהוזכרה לעיל). לאחר השואה אסף נכדו וממלא מקומו, ר' יעקב יוסף ווייס, את שרידי דברי התורה ששרדו מן התבערה והוציאם לאור:
ספר חקל יצחק חלק ראשון (על בראשית שמות). ניו יארק תשי"ב. [4] , צו, [3] דף.
ספר חקל יצחק חלק שני (על ויקרא במדבר דברים). ניו יארק תשי"ד. [3], סח, [3] דף.
שאלות ותשובות חקל יצחק. ניו יארק תשכ"ו. מט, שא עמ'. כולל צה תשובות, לפי הפירוט דלקמן: 17 תשובות למאראמארוש, 22 תשובות להונגריה, 9 תשובות לטראנסילוואניה, חמש תשובות לפולין. בשש תשובות ללא שמות השואלים.
מבין גדולים הרבנים, שאתם החליף תשובות, נציין את מחותנו מהרש"ם מבערזאן, ר' אריה ליבוש הורביץ רבה של סטרי בעל הרי בשמים, הגאון הספרדי ר' חיים חזקיה מדיני בעל שדי חמד, ר' צבי הירש שפירא ממונקאטש בעל דרכי תשוסה ובנו ר' חיים אלעזר שפירא בעל מנחת אלעזר, דודו ר' יצחק אייזיק ווייס רבה של סוואליווע בעל בית יצחק ועוד.
מט עמ' ראשונים כוללים קונטרס עשרה מאמרות (הקדמת המחבר לספר אמרי יוסף). בסוף הספר חידושי תורה מאת בניו ר' ישראל חיים, ר' נפתלי צבי רבה של בילקע ומחתנו ר' אברהם אביש הורביץ רבה של קראלי.
סדר הגדה של פסח לפי מנהגי רבותינו הקדושים מספינקא עם פרושי אמרי יוסף.... חקל יצחק. יוצא לאור על ידי הרב יעקב אליעזר ווייס. ירושלים תשכ"ד. [8], רלט עמ'.
מהדורה חדשה ומתוקנת: ירושלים תשכ"ו.
אגודת חסידי ספינקא הוציאה לזכרו חוברת מיוחדת:
חסידות ספינקא ואדמו"ריה. חוברת מיוחדת ליומא דהילולא של כ"ק... מהרי"א... ירושלים (תשי"ח) פ עמ'.
תשובות אליו:
שו"ת מהרש"ם חלק ג, סי' רכו: אם מותר לשתות מים בליל יו"ט קודם קידוש כשיושב בסעודה מבע"י וחשכה ורוצה לברך בהמ"ז אלא שרוצה קודם מים.
שפ סי' רלט: במקוה רחוקה מנהר גדול ה' או ו' אמות [לענין זחילה].
שם חלק ז', סי' נה (תרנ"ד): במי שנשבע שלא יהיו לו לעולם תכשיטין כאותן שהיו לאיש פלוני.
שם סי' נו: בדין החטים של שמורה שנמצא בהם אח"כ בהנשארים ציבאליס.
שם סי' קטו: בהס"ת של מר אביו והוא מחו' הגה"צ שליט"א נמצא בשם של אלקיכם שהכף נתמלא החלל דיו... וכבר נשאלתי בזה מגיסו הרב נ"י [ר' נחמן כהנא – ראה לקמן].
שם סי' קטז: אם מותר לפרק גרעיני הקוקורוזעס [תירס] בשבת.
שם סי' קיט: מה שהזכיר וביקש לבאר לו מ"ש בתשובה לגיסו בעניין הס"ת.
שם סי' קכ: שוה בענין המקוה הרחוקה מנהר גדול ה' או ו' אמות (הנ"ל ח"ג סי' רלט).
שו"ת מהרש"ג יו"ד סי' טז:יח (תר"ע) : שתי התשובות דנות בדבר המחלוקת החריפה בענין השוחט בסענזשארץ:
נדפס מכתב מהדר"ג נ"י ג"כ להתיר לאכול משחיטת השו"ב הנ"ל אפילו למהדרין מן המהדרין.
שו"ת שדה יצחק סי' לז : ...והנה כ"ת האריך בבקיאות בכל ספרי האחרונים בדבר ס"ת אשר הכ' של אלקיכם היה גגה העליון עב מאוד.
שו"ת אבני זכרון חלק ב, סי' נא (תרפ"ד) : הרב הגאון הגדול מופת הדור והדרו צדיק נשגב וקדוש יאמר לו רבים ושלמים חוסים בצלו... ואקדמיה פניו בתודה רבה על שהראני אותות אהבה וחיבה בשימו עיניו הבדולחים בספרי אבני זכרון ולי מה יקרו אמרותיו אמרות טהורות.
שם סי' נג (תרפ"ה) : כנ"ל.
שו"ת תפארת אדם [מהדורא קמא] סי' סד (תרע"ג) : תשובת ר' יצחק אייזק.מדובר במגפה שפרצה והפילה חללים יקרת מכתבו עם הפדיון הכולל הגיעני לנכון ועצתי שיאמרו בצבור כל חמשה ספרים תהלים בלי שום הפסק ב"פ בשבוע באשמורת היינו ביום ב' ובעש"ק... ואני תפלה שהשי"ת יעזור וישלח רפואה שלמה לכל החולים... והבריאים יתמידו בבריאותם וינצלו מכל מיני חולאים ומקרים ופגעים רעים ח"ו ויבשרו אך טוב כה"י.
2.רבני הקהילה
רבה הראשון של ספינקא היה ר' נחמן כהנא,חתנו של האמרי יוסף.
הוא היה בנו של ר' חיים אריה כהנא בעל דברי גאונים מסיגט.
מינויו לרב הקהילה בשנת תרמ"ה (1885) לערך נתקל בהתנגדות עזה מאת רבה של סיגט,ר' חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, שספינקא היתה בגליל רבנות אביו.
את המאבק ניהל אביו של ר' נחמן, בדיין בסיגט, שכל ימיו היה נאמן לבעל ייטב לב והוא-הוא שטיפל בהיתר מאה הרבנים למען ר' חנניה יום טוב ליפא (פרטים על התכתבותו עם רבני הדור בעניין זה ובעניין רבנות ספינקא ראה בערך "סיגט") עניין זה הגביר את המתח בין רבני ספינקא וחסידי סיגט, שנמשך עד קרוב לימי השואה. (בין הייטב לב והאמרי יוסף שררו יחסים טובים, אף-על-פי שהיו חוגים שהתאמצו לסכסך ביניהם. הייטב לב אף מסר לבעל אומרי יוסף את הפיקוח על השוחטים והקצבים בספינקא וביקש ממנו לפקח על חיי הדת בקהילה). ר' נחמן כהאנהחיבר ספר שימושי גדול בהלכה, שזכה להגהות ועיטורים של גדול הדור ר' שלום מרדכי הכהן מברעזאן. ר' נחמן נפטר בחיי אביו וחותנו ביום כט' תמוז תרס"ח (1908)
את חיבורו הדפיס בחייו:
ספר אורחות חיים על ש"ע אורח חיים. קובץ מלוקט חידושי דינים מכמה מאות ספרים ראשונים ואחרונים... ונלווה אליו הגהות חדשות ונכבדות בחריפות ובקיאות אשר נתכבדתי מאת מחו, הרב הגאון... מו"ה שלום מרדכי הכהן שליט"א אבד"ק ברעזאן... חלק א-ב סיגעט תרנ"ח [3], קעח ; [2], רעג דף.
בחלק ב' (דפים קפט-קצה):קונטרס עובר אורח מאת ר' אליהו דוד רבינאוויטץ-תאומים (האדר"ת).
מהדורה נוספת עם הוספות מכתב-יד: תל-אביב תשכ"ב.
תשובות אליו:
שו"ת מהרש"ם חלק ז' סי' כו: במי שישב עם אשתו ט"ז שנים ולא הי' להם בנים והרופאים שפטו כי אין מניעה מן האשה וצריך לראות את זרעו אם מותר לו להוציא זרע ע"י דישה מבפנים ויזרה מבחוץ... ידי אל תהי בזה להתיר איסור חמור נורא כזה.
שם סי' קיב: וע"ד שאלתו שנפלה טיפת דיו לתוך חלל כף כפופה של אלקיכם.
שו"ת בת היוצר יו"ד סי' ל (תרמ"ה): זה ערך שני שנים אשר עשו השרים באל הנקרא בל"א איטערהאלט [נשף ריקודים] וקנו כמה אלפים כוסות של זכוכית חדשה ועשו מהן לאמפען שנתנו בהכוסות אפר עד חציים ואח"כ עירו עליהם חלב רותח והדליקו אותם. והכוסות הנ"ל היו מונחים עד ערך שנה ומחצה במאגאזין אצל אדון א' ולא נשתמשו בהם ואח"ז...עשה אדון הנ"ל ליציטאציע [מכרז] על הכוסות וקנאם איש א' ואין יכול למכור אותם כלל עד שישיג כתב הכשר שהם כשרים לפסח ולכל השנה להשתמש בהם ברותחין ויש לו הפסד רב בזה...
שו"ת הרי בשמים מהדורא תניינא, סי' קמ (תרנ"ה):ע"ד שנמצא בס"ת באות כף כפופה טיפת דיו וכו'.
שם סי' קמא: בנידון שבקהלתו ישנו סוחר אחד אשר מקנהו וקנינו פרץ בארץ ומטות כפי מסחרו מלא רוחב הגלילה ותהלוכת מזחרו הוא על הרוב בהקפה לבעליח חנויות קטנים... על וועכסלען... ההכרח יאלצהו לדון עמהם בערכאות וא"א לעשות עפ"י התראת בי"ד יען רובם חונים תחת דגלי רבנים שונים... הי' צריך לבלות כל זמנו בנסיעות תדיר.. להזמין את כ"א לרב באתריה.. ויאבד בזה כל הונו ורכושו... ורוצה לעשות כתב עם הקונים בהקפה... שהוא מתחייב לבא לדין להבי"ד שבעירו ספינקא וכשיהי' לו הזמנה מהביד"צ דשם ולא רצה לבוא או לא יחפוץ לקיים הפס"ד שלהם יהי' נידון כמסרה ואז יהי' בנקל לו הלשיג רשות בי"ד לילך בערכאות. ונשפו בשאלתו אם נכון לעשות כן עפ"י דין תוה"ק. לפענ"ד פשוט דמועיל אם כותב לו מתחילה שמחויב לדון בעירו.
שו"ת מצפה אריה מהדורא תניינא, אה"ע זי' ו: בדבר האיש אשר לא זכה להבנות וציוו עליו הרופאים שיתן להם איזה טיפי זרעו כדי לעמוד על הבחינה.
לאחר פטירת ר' נחמן כהנא נבחר בנו ר' צבי כהנא לרבה של קהילת ספינקא .נולד בשנת תרמ"ד (1884) .היה חתנו של ר' ברוך רובין האב"ד ברידאווץ שבגיליציה (בימי מלחמת העולם הראשונה התיישב בעיר סמאש –אויוואר). ר' צבי כהנא כהן ברבנות ספינקא עד לשואה , שבה נספה .שנים מבניו. ר' נחמן ור' יוסף מאיר כהנא ,עלו לארץ ישראל ,כאמור למעלה .
תשובתו אליו :
שו"ת מהר"ש ענגל חלק ו' , ס'י קכב ( תרפ"ח ): בדבר הענוגה אשת ר' יעקב הערשקאוויטש אשר היה במקום המלחמה ...יצחק מענדל העכט הסנדלר מספינקא.
לר' נחמן כהנא היו בנים נוספים, שכיהנו לאחר מכן ברבנות בכמה מישובי מאראמארוש .אחד מהם, ר' אהרון כהנא ,כהן בסיטשל ואף הדפיס ספר (ראה ערך "סיטשל") בישבו עדיין בספינקא נערכו אליו ככמה תשובות :
שו"ת לבושי מרדכי מהדורא תניינא , יו"ד סי' יג (תרע"ב):
לבחור החריף בנש"ק מו"ה אהרן כהנא נ"י מספינקא ,ע"ד הושט שנמצא בו ג' עורות.
שו"ת מהרש"ג חלק ב' סי' כ (תרע"ו): במקומו היו נוהגין עד אתה שלא לאכול בפסח רק קמח הנטחן ברחיים הפשוטים ולא ברחיים של קיטור אם וולצען ועתה לפי נימוסי המדינה א'א למצוא קמח על פסח רק מהנטחן ברחיים של קיטור אם מותר להתיר לבני המקום הקמח מן הרחיים של קיטור.
שו"ת זכרון יהודה חלק ב' סי' ח :בעניין השאלה שיש לוושט ג' עורות א' לבן וב' אדומים..וכבר הביא מע"כ מהגרשיים ז"ל בדעת תורה שמותר.
שו"ת שם משמעון יו"ד סי' כ (תרע"ב): הקשה לו על דברי הרב אבן מיגש שהובאו במנחת חינוך .
בני משפחה אחרים של אדמו"רי ספינקא
מלבד ר' נחמן כהנא היו עוד שני חתנים לבעל אמרי יוסף:א) רבי אברהם יקיר רובינשטיין, נכד הגאון מהרש"ם מבארזען (אביו היה חתן המרש"ם) :ב) ר' אביגדור פולאק ,בעלה הראשון של הרבנית מספינקא .הוא נשא את בת האמרי יוסף מנשואיו במונקאטש ,כלומר את חורגתו. הוא ישב בסיגט,שם כהן כרבם של חסידי ספינקא בבית מדרש שהיה בביתו.הוא היה עובד ה' במסירות נפש רבה. ארבעים שנה לא שכב במיטה .נפטר בסיגט ביום יג שבט תרצ"ו והקימו אוהל על קברו .
ר' אברהם יקיר רובינשטיין היה סמוך על שולחן חותנו , וישב על התורה ועל העבודה. ואחר מכן העתיק את דירתו לעיר האלמין, שם ניפטר בגיל צעיר.(אלמנתו נישאה להאדמו"ר מקומארנא,ר' יעקב משה סארפין) .
בשבתו בספינקא נערכו לרבי אברהם יקיר השובות הבאות :
שו"ת מהרש"ם חלא א' סי' עא : בבית שיש בו חלק גדול ...ניכנסים משם לחדר קטן ... ויש בו לרבע ד' על ד' [אמות] אי חייב במזוזה .שם חלק ב סי' רכב : בב' שותפין בחנות מכלי כסף וזהב והשאיל א' מהשותפין טבעת לאחד לקדש בו שלא בידיעת שותפו.
שם שם סי' רכב : בדין מכירת בחמץ שרצה לחדש למכור בע"פ בלא שום שט"מ (שטר מכירה) רק בפני עדים כי שטר בלה"ק חספא בעלמא בדד"מ (בדינא דמלכותא) וגורע ממכירה בע"פ. והרב האבדק"ק אונטרדאם נ"י (רבי מורדכי יהודה עוו) הורה שלא ימכרו רק בשט"מ וסגי בשט"מ בלה"ק.. ולכן נלע"ד העיקר שלא לשנות ממנהג אבותינו. שו"ת ערוגת הבשם או"ח ס' עה: ...ובענין ס"ת אשר דרש (כפי הנראה בענין בכ' של אלוקיכם) לא הגיעני משם (מספינקא) שום תמונות אות משום אדם ואין לי שום ידיעה מזה.. ע"ד קושייתו על הרמב"ם פ"ו מה' מעילה.
לבעל חקל יצחק היו שני בנים: הבכור ר' ישראל חיים, שישב כל ימיו ליד אביו והוא היה מיועד לרשת את כס האדמו"ריות (הוא אביו של האדמו"ר הנוכחי ר' יעקב יוסף וייס),
אך נספה בשואה יחד עם אביו ורוב משפחתו. תשובות אליו: שו"ת פני מבין או"ך סי' קס (תרע"ב) קסא: בשתי התשובות ישובים לקושיות ופריכות בש"ס ופוסקים. (שתי התשובות נדפסו שוב בסוף שו"ת חקל יצחק).
הבן השני , ר נפתלי צבי וייס נבחר ברבות הימים לאב"ד בקהילת בלקע. בהיותו עדיין בחור צעיר נערכו אליו כמה תשובות: שו"ת פני מבין יו"ד סי' רצו (תרע"א) : בחור כהלכה.. בנש"ק חו"ש ר נפתלי צבי נ"י בן יקיר לי"נ הגה"צ בק"ק ספינקא שליטא. המשיב עונה לשתי קושיות שהפנה אליו השואל הצעיר. שו"ת פרי השדה חלק ג, סי' קיז (תרע"א): ..ולא היה מן הראוי להשיב לו הלא יוכל לשאול כל ספקותיו מאביו הגאון הצדיק שליט"א אשר כל רז לא נעלם ממנו. רק שלא להשיב פניו ריקם אשיב לו בקיצור. מה שניסתפק מי שקנה תפילין אשר נבדקו.. ואח"כ נמצאו שהיו פסולים מעיקרא..
(גם שתי תשובות אלו נדפסו בסוף שו"ת חקל יצחק)
אחר שישב כבר על כס הרבנות בבילקע: שו"ת יגל יעקב אה"ע סי' יג: ע"ד שאלתו הנוראה באשה שנשארה ענוגה מבעלה כמו עשר שנים ואח"כ התירוה שלושה גדולי הדור.. בתרפ"א וכעת בא אחד ואמר שיודע שבעלה חי.. שם חו"מ סי' כב: סכסוכי סוהרים בדברי עור.
4. שאר מחברים ותלמידי חכמים בספינקא
בקהילת ספינקא ישב תלמיד חכם, שעסק בהוראה, אף-על-פי שכנראה לא נתמנה לכך באופן רשמי מטעם הקהילה: הרב צבי הירש מאטיאוויטש. תלמיד הגאון ר' יהודה גרינפלד מסעמיהאלי. חתן ר חיים בלעך מספינקא, משמש בקודש אצל בעל אמרי יוסף ובעל חקל יצחק, למעלה מארבעים שנה לימד ברבים שיעורי תורה בבית המדרש. עסק במסחר היין בסיטונות. כשנכתבה אליו התשובה הראשונה היה עדיין צעיר לימים, אך התשובה עוסקת בענין אישות חמור.
שו"ת פרי השדה חלק סי' מ (תרס"ח) : ואשר האריך להקשות על דברי ריב"ש באה"ע..
שם סי' צה (תר"ע) : ונפלאתי מאד למה הלך להביא ממרחק לחמו הלא במקומו יושב הרב הגאון המפורסם שליט"א ויכול לשאול את פיו וכדאי הוא לסמוך עליו בכל דבר, רק לאשר כתב לי כי הדבר נחוץ מאד אמרתי להשיב לו אולם רק בתנאי שגם הגה"צ נ"י יסכים לזה. בענין משודך הזקוק לתת חליצה,אך הימבה רוצה לסחוט ממנו כסף,האם מותר לו לכנוס את המשודכת לפני החליצה.
שו"ת עצי חיים יו"ד סי' טז (תרפ"א):בדיני נדה.נראה שגם התשובה הבאה נכתבה אליו:שו"ת לחם שלמה יו"ד סי'נו: ליד"נ הרב החו"ב מ' צבי הירש נ"י מספינקא...אם בישל ביצים ומצא דם בא' מהם ויש ביצים כשרות מה דינו של הכלי. כי שמע שהי' מעשה כזה אצל מורו הגאון בק' סעמיהאלי ואסר.
התשובה הראשונה נערכה לאיש ספינקא כשהלה ישב כבר בגליציה:שו"ת דברי חיים חלק ב,יו"ד סי מא:להרב וכו' מו"ה מרדכי נ"י מספיקא בק' אברטין גליל קאלמייא. אודות בה"כ (בית הכנסת)שנסרך אם אין בה מחט המנהג שאין חוששין לסירכא .
ר' חיים בעלך הנ"ל הדפיס מחדש את הספר משנת החסידים עם פירוש מגיד משנה (לעמבערג תרל"ח)עם הקדמת ר"ח בלעך.הוא בא מברודשין שבגליציה והיה בנו של ר' הירש סופר.מלבד שהיה עשרות שנים גבאי ומשמש בקודם אצל אדמו"רי ספינקא, כאמור,היה עצמו תלמיד חכם וחסיד בעל מדרגות. ידועה גם התלהבותו לישוב ארץ-ישראל על טהרת הקודש.נפטר בזקנה מופלגת כבן 86 בשנת ת"ש(1940)
בשנת תרס"ב(1902)התישב בספינקא ר' אביגדור ווינברגר. הוא היה חסיד ספינקא נלהב והסתופף בצל בעל אמרי יוסף.לפני כן התגורר שאמקוט שבטראנסיל-וואניה והתפרנס ממסחר האתרוגים.
פרסם מודעות בעיתונות היהודית בהסכמת רבים מרבני הונגרי ה על כשרות האתרוגים.
היה גם חסידו שך ר' הלל ליכטנשטיין מקולומיי, שהיה דודו.
היה חתן ר' זליג הירש פישהוף, שהיה גיסו של ר' הלל ל"ש.
עם בואו של ר' אביגדור ווינברגר לספינקא החל להדפיס את ספרו סמיכת נופלים,שנעשה לספר הנפוץ ביותר בכל הסביבה. בשנה אחת (תרס"ב) נדפס בשלוש מהדורות,שתיים בעברית ואחת ביידיש.זהו ספר מוסר עממי מאד המבוסס על התבוננות האדם וסביבתו הקרובה ךשם מוסר השכל.
נוסח השער במהדורה הראשונה:
ספר סמיכת נופלים הוא ספר חדש אשר לא היה לאור עולם. עד עתה ובודאי רק בהשגחת הבורא ית"ש וברחמיו המרובים ממציא לנו זאת בכדי שיתחזק האמונה בעולם על ידי ראיות ברורות בחכמה ובאמת ועל ידי דרכים ודיבורים של אמת בכדי שייטיב עמנו הקב"ה להרבות השפע וההצלחה והפרנסה וכו'.
במהדורה השנית נאמר:
זה הספר נדפס שנית בעזרת הרחום והחנון ית"ש שבאיזה חדשים חלקתי אותם שלושת אלפים בישראל ב"ה מחמת חשיבותם בעיני אנשי מדע... וגם נתוסף בו כ"ד עלים לטובה ולנחת רוח לפני אבינו שבשמיים...
כעבור שנה (תרס"ג) מדפיס ר' אביגדור מהדורה שניה וגם ביידיש, שגם ממנה הפיץ שלושת אלפים עותקים תוך חודש ימים. בתרס"ה הוא מדפיס מהדורה שלישית ביידיש בשינויים רבים. גם כאן מתפאר המחבר שהפיץ 3000עותקים ממהדורה בתוך חודש.
במהדורה הרביעית בעברית (תרס"ז) מכריז ר' אביגדור ווינברגר:
ונותן הספר גם החנם לעני ואביון... אבל למי שאפשר לו יתן בעד הספר הזה מה שביכולתו ולא ישאל ממני בחנם כי עני ואביון אנכי... זאת הדפסה רביעית בעזה"י וזה חמש שנים שהתחלתי בעזרת הקב"ה... שנים ועשרים אלף נמכרו לטובה...
בשנת תרע"א מדפיס ר' אביגדור ווינברגר חלק שני מספרו ביידיש והוא כותב בשערו (בתרגום מיידיש):
איש מדע אמר שספר זה נקרא בעונג רב יותר מאשר כל הרומאנים...הוא מבטיח להוציא חלק זב גם בעברית כאשר יהיו בידיו אמצעים כספיים. אך כפי הנראה מעולם לא נדפס חלק שני בעברית. מהדורת תרס"ז הופיע בדפוס-צילום בירושלים תשל"ה על-ידי נכדי המחבר, יוסף צבי ואביגדור הלל גולדשטיין עם תולדות המחבר בקצרה. לפיהם נפטר המחבר ר' אביגדור ווינברגר ביום ד טבת (השנה לא צוינה).
הספר האחרון מאיש-ספינקא הופיע בשנת תרצ"ב (1932) על-ידי תלמיד ישיבת ספינקא (שנוהלה באותה תקופה על-ידי ר' אברהם אביש הורוביץ, חתן בעל חקל יצחק, רבה של קהילת רעמיט וכעבור מספר שנים רבה של קהילת קראלי). תלמיד הישיבה, הבחור חיים קנדיל, נכד ר' חיים שהיה שו"ב ברעמיט, הדפיס מחדש את ספר פלח הרימון על מדרשי פליאה, מאת המחבר הקדמון ר' בצלאל ב"ר שלמה מסלוצק, באמשטרדם תי"ז (1657). חיים קאנדיל הוסיף לספר קונטרס בשם "הוספת חיים" ברוח ובסגנון המחבר. הספר נדפס על-ידי המדפיס הנודע ר' יעקב ווידער מסעאיני (ווראהל), אף הוא חסיד ספינקא, לאחר שביקר בישיבה והתרשם ממנה לטובה. הספר נדפס לטובת חברה מזונות של ישיבת ספינקא.
ארגון הקהילה
אין בידינו ידיעות מספיקות על ארגון הקהילה. לפי עדותו של אחד מיוצאי ספינקא נבנה בית-הכנסת הראשון מעץ בשנת תק"ס (1800) לערך. בבית-הכנסת החדש היתה טבלת-זיכרון משנה זו. בבית-העלמין העתיק נשתמרו מצבות משנות ה-60 של המאה הי"ח. כפי הנראה התארגנה החברה קדישא סמוך לשנים אלו ולאחר מכן התפתחה למוסד קהילתי מאורגן, ממנו הסתעפו במרוצת הזמן עוד כמה ארגוני צדקה וסעד, כגון: חברת ביקור חולים, חברת גמילות חסדים וחברת מתן בסתר. בתחילת המאה הי"ט התארגנו בה גם חברות ללימוד תורה, כגון: חברה ש"ס, חברה משניות, חברה תהלים ועוד. לפי עדות זו, המסתמכת על ארכיון הקהילה, היו בשנות 1800-1810 כ-100 משפחות של יהודים בספינקא. אף-על-פי שמספר זה נראה מוגזם למדי, אין ספק שבתקופה זו היתה קיימת כבר מסגרת קהילתית מושלמת ברב אן במעט. בתחילת המאה ה-20 בנתה הקהילה בית-כנסת חדש מאבן. מלבדם היו קיימים בספינקא בית מדרש גדול של האדמו"ר ועוד שלושה בתי-תפילה קטנים יותר.
רוב יהודי ספינקא היו עניים מרודים, שהתפרנסו מעבודות ומלאכות רבות ושונות; חקלאות זעירה, שכירי יום ביערות העד ובמנסרות; מסחר זעיר במכולת, במשקאות, בתבואה ובפירות; בעלי מלאכה לסוגיהם: חייטים, סנדלרים, פחחים, מסגרים, ספרים, כובענים ועוד. אך היו ביניהם גם כמה עשירים מופלגים ועשרות יהודים אמידים יחסית. היו ביניהם בעלי קרקעות ויערות על שטחים נרחבים; סוחרים סיטונים בתבואה ובפרי-העץ שהאיזור היה משופע בהם; סוחרי בהמות וביחוד סוסים, מגדלי בקר וצאן ועוד. בבעלות יהודית היו שלוש טחנות מים, טחנת-קיטור ומנסרת-עצים.
יהודי ספינקא לא היו מעורים בחיי החברה המקומית ולא התערבו בתושבים. רובם המכריע היו חסידים ששפת-אמם יידיש. שפת האוכלוסייה, רומנית, דיברו אך ורק במגעם עם התושבים. בשפה ההונגרית, שהיתה שפת השלטונות עד מלחמת העולם הראשונה, כמעט ולא שלטו. אך היחסים בין האוכלוסין היתה בדרך כלל תקינה, למרות המקרה הטראגי שאירע בשנת 1898, כאשר בעל היערות חיים דוד פרל נרצח על-ידי שני פועלים רומנים, משום שדחה את דרישתם להעסיקם במפעלו בהובלת עצים בנהר הטיסה. בדרך-כלל ישבו במועצה המקומית שנים מיהודי הקהילה.
בעקבות מסירת מחציתו הדרומית של מחוז מאראמארוש לממלכת רומניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, מצאה את עצמה העיירה במפתיע במצב של עיירת גבול על כל המשתמע מכך מבחינה כלכלית. עובדה זאת היתה אחד הגורמים המכריעים לנסיגה הכלכלית הניכרת שחלה בחייהם של יהודי ספינקא. סוחרים רבים נותקו ממקורות היצוא שלהם.
גורם שני, אף הוא בעל משקל, לירידה הכלכלית-עזיבת האדמו"ר וחצרו את העיירה. החסידים שהיו פוקדים את העיירה בהמוניהם בכל חג ושבתות של פגרה, היוו גורם כלכלי מעודד בעיירה. כאשר פסקה תנועה זאת ירד ירידה תלולה היקף העסקים, הפדיון בחנויות, פחתה ההכנסה של בעלי אכסניות ומסכרי חדרים. רבים מבין יהודי ספינקא נטשו את המקום ונסו את מזלם בעיר-המחוז ובערים אחרות במדינה.חלקם אף היגרו מעבר לים.
הקהילה ומוסדותיה סבלו אף הם כמובן מן הנסיגה הכלכלית החמורה ומכך שרבים מבעלי הבתים עזבו את המקום. היו לה קשיים באיזון התקציב הקהילתי ובכלכלת הרב,השוחטים ושאר פקידי הקהילה.
ראשי הקהילה בין שתי מלחמות העולם היו בדרך כלל:
רוב יהודי ספינקא היו עניים מרודים, שהתפרנסו מעבודות ומלאכות רבות ושונות; חקלאות זעירה, שכירי יום ביערות העד ובמנסרות; מסחר זעיר במכולת, במשקאות, בתבואה ובפירות; בעלי מלאכה לסוגיהם: חייטים, סנדלרים, פחחים, מסגרים, ספרים, כובענים ועוד. אך היו ביניהם גם כמה עשירים מופלגים ועשרות יהודים אמידים יחסית. היו ביניהם בעלי קרקעות ויערות על שטחים נרחבים; סוחרים סיטונים בתבואה ובפרי-העץ שהאיזור היה משופע בהם; סוחרי בהמות וביחוד סוסים, מגדלי בקר וצאן ועוד. בבעלות יהודית היו שלוש טחנות מים, טחנת-קיטור ומנסרת-עצים.
יהודי ספינקא לא היו מעורים בחיי החברה המקומית ולא התערבו בתושבים. רובם המכריע היו חסידים ששפת-אמם יידיש. שפת האוכלוסייה, רומנית, דיברו אך ורק במגעם עם התושבים. בשפה ההונגרית, שהיתה שפת השלטונות עד מלחמת העולם הראשונה, כמעט ולא שלטו. אך היחסים בין האוכלוסין היתה בדרך כלל תקינה, למרות המקרה הטראגי שאירע בשנת 1898, כאשר בעל היערות חיים דוד פרל נרצח על-ידי שני פועלים רומנים, משום שדחה את דרישתם להעסיקם במפעלו בהובלת עצים בנהר הטיסה. בדרך-כלל ישבו במועצה המקומית שנים מיהודי הקהילה.
בעקבות מסירת מחציתו הדרומית של מחוז מאראמארוש לממלכת רומניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, מצאה את עצמה העיירה במפתיע במצב של עיירת גבול על כל המשתמע מכך מבחינה כלכלית. עובדה זאת היתה אחד הגורמים המכריעים לנסיגה הכלכלית הניכרת שחלה בחייהם של יהודי ספינקא. סוחרים רבים נותקו ממקורות היצוא שלהם.
גורם שני, אף הוא בעל משקל, לירידה הכלכלית-עזיבת האדמו"ר וחצרו את העיירה. החסידים שהיו פוקדים את העיירה בהמוניהם בכל חג ושבתות של פגרה, היוו גורם כלכלי מעודד בעיירה. כאשר פסקה תנועה זאת ירד ירידה תלולה היקף העסקים, הפדיון בחנויות, פחתה ההכנסה של בעלי אכסניות ומסכרי חדרים. רבים מבין יהודי ספינקא נטשו את המקום ונסו את מזלם בעיר-המחוז ובערים אחרות במדינה.חלקם אף היגרו מעבר לים.
הקהילה ומוסדותיה סבלו אף הם כמובן מן הנסיגה הכלכלית החמורה ומכך שרבים מבעלי הבתים עזבו את המקום. היו לה קשיים באיזון התקציב הקהילתי ובכלכלת הרב,השוחטים ושאר פקידי הקהילה.
ראשי הקהילה בין שתי מלחמות העולם היו בדרך כלל:
(עמוד 47 ?)
הקלידו: הודיה כהן, תמר וויילדס, מרים וולף,
