אונטרווישווה

אונטרווישווה

אונטרווישווה (ברומנית Viscul de Jos, בהונגרית: aLSOVISO). כפר, כ-55 ק"מ דרומית- מזרחית לעיר המחוז סיגט. כמעט כל תושביו רומנים.
אוכלוסיה יהודית

שנה	מספר	אחוז היהודים בכלל האוכלוסיה
1830	96	14.5
1910	563	14.6
1920	565	11.5
1930	604	12.5
1941	514	10.9
1947	95

ראשיתו של היישוב היהודי

מבין שלושה הישובים הקרויים "ווישווה" זכה דווקא אונטרווישווה בריכוז משמעותי יותר של יהודים בתחומו. במפקד היהודים של שנת 1768 ( במפקדים הקודמים לא נרשם כאן אף יהודי) נרשמו באונטרווישווה ארבעה בתי אב יהודים, בסך הכל 9 נפשות. בעוד שבשני ה"ווישווה" האחרים לא נרשם אלא יהודי בכל אחד. ולא עוד אלא שכאן היה, קרוב לוודאי, בית האולפנא הראשון לילדי ישראל בחלק זה של מאראמארוש. בחדר שבאונטרווישווה למדו תורה הילדים שבכל הסביבה. דהיינו, מלבד ה"ווישווה" באו לכאן ילדים מן הכפרים הסמוכים, כגון: בורשה, מאסיף, סאצ'ל, ריסקווה, פאליאן-ריסקווה, פטריווה, ביסטרא ואולי ישובים נוספים.

במיפקד של שנת 1830 נרשמו ראשי המשפחות באונטר ווישווה דלקמן: (בסוגרים מס' הנפשות)

גלזר ליב (10), מליק פישל (6), מאיר יעקב (3), סופר יוסף (8), גנץ יוסף (7), הכט שמואל (3), מאיר דוד (4), גאנץ מאיר(4), מאליק יעקב(6), מאיר ברל(5), קרסנר ויסף(3), מאיר אפרים(4), פישל שמואל (9), מאליק יעקב הצעיר(6), אלמנת מענדעל(6), מולדאוויאן ליב(4), שניצער איזיק(5), שלומאוויטש יעקב(4), מולדאוואן לעכמאן (3), אנגר פישל (6), אנגר ברל (6), מולדאוואן שמואל (4), מאליק פישל (7), אפל איסק(7).

ארבע המשפחות הן: מאיר יעקבוביטש, רוכל. שילם דמי- חכירה 8.30 פלורין לשנה: לאזאר יאקבוביטש (אחיו של הקודם?), אף הוא רוכל. שילם דמי חכירה 3.24 פלורין לשנה: לאזאר אשר,שורף משקאות חריפים. שילם דמי חכירה – 12 פלורין לשנה: שמו של המלמד היה ברקו לפקוביטש. הוא לא שילם שום היטלים, לפי החוק של המלכה מאריה טרזיה הפוטר משמשים בקודש מכל סוגי המיסים וההיטלים . כל המשפחות הרשומות הרשומות היו בנות שתי נפשות, דהיינו בעל ואישה: רק משפחת לאזאר אשר מנתה שלוש נפשות, כלומר זוג וילד. נראה שהיו אלה זוגות צעירים,זמן קצר לאחר נישואיהם כולם הגיעו מגליציה. אין אנו יודעים מי הם,ואם בכלל,היכו שורש באונטרווישווה.

למרות ההתחלה המבטיחה לא התפתח הישוב היהודי באונטרווישווה לישוב מאוכלס,לא במספרים מוחלטים ולא מבחינה יחסית לאוכלוסיית המקום.תקופת השיא מבחינת מספר יהודי הכפר היה לפני מלחמת העולם הראשונה,כשהישוב היהודי היווה 14.6% מכלל האוכלוסייה. את הבכורה לקחה העיירה השכנה אויברווישווה, שבתקופה המקבילה הגיעה האוכלוסייה היהודית ל-34.6% נראה שהכפר לא התפתח מבחינה כלכלית ומשקית ויהודים לא מצאו בו כר נרחב לפעילות כלכלית של ממש והאפשרות של פרנסה בכבוד היו מצומצמות.

קהילת אונטרווישווה היתה כפופה לזו של אויברווישווה במשך כל תקופת קיומה. מעולם לא כהן בה רב. רבה של קהילת אויברווישווה היה ממונה גם לע כפר זה והיה מבקר בו לעיתים מוזמנות. הקהילה השתתפה כמובן בהחזקת הרב ושאר שירותים שניתנו לה על ידי קהילת-האם. בתחילה לא ישב בה אף שוחט, אלא שוחט של היושבים, שמקום מושבו הקבוע היה אויברווישווה, היה פוקד את הכפר אחת לשבוע, כדי לשחוט לכבוד שבת. שמנת תר''מ  (1880) ואילך כבר באונטרווישווה שוחט קבוע.שמו היה ר' נחמן ב"ר  יעקב שו"ב (שמא היה אביו ה"שוחט של  הישובים" שעלה ארצה ונפטר בה ביום כד אלול תרכ"ד [כנזכר בערך "אויברווישווה"],ממנו ירש ר' נחמן את המשרה ואחר כך עבר לאונטרווישווה?).לאחריו, החל משנת תרס"ו (1906) אנו מוצאים את רבי שלמה שו"ב השוחט האחרון היה רבי יצחק משה רוט, שנספה בשואה.

(תמונה)

ילדי התלמוד תורה ובית ספר לבנות יושבים מימין לשמאל: בקצה האחורי ר' אלתר בנציון פריד, הרב ר' יוסף מאיר וורצברגר, ר' עביר ווייס,ר' לייבוש גנז, ר' משה פנחס מלמד בבי''ס לבנות, בצד שמאל המורה בת שבע פולאק אשת ר' דב פולאק.

באונטרווישווה ישב גם תלמיד חכם גדול ועובד ה' בעל מדרגה, שברבות השנים הוכר על ידי אנשי הכפר כצדיק תמים ופועל ישועות. היה זה ר' יוסף מאיר וורצברגר, שישב באונטרווישווה כחמישים שנה. בתחילה היה בחזקת בעל-בית תלמיד חכם וחשוב, שדוגמתו היו גם אחרים. ככל שהכירו אותו יותר והתבוננו לדרכי התנהגותו גברה ההערכה אליו עד שבסוף ימיו זכה למעמד של מעין אדמו"ר מקומי. הוא היה בנו של ר' יצחק וורצברג מבורשה.אף חותנו ר' יעקב פרוכטר היה מבורשה (לפי גרסא אחרת היה חתן ר' פישר גאנז מאויברווישווה). אנו מוציאים את ר' יוסף מאיר וורצברגר באונטרווישווה החל משנת תרמ"ג (1883) ואילך. נפטר ביום ב סיון [תרצ"ו ?] .
חתנו ר' פייביש לנגר מצאצאי אדמור"י סטרטין, ישב כל היום בחדרו על התורה ועל העבודה, פרוש ומובדל מכל מגע עם יהודי הכפר, וכמעט שלא ראו אותו מחוץ לחדרו. לאחר פטירת חותנו היגר לארצות הברית ושם התפרסם כאדמו"ר מסטרטין. לאחר פטירת  ר' יוסף מאיר ניבחר מורה –הוראה ודיין,(היה נכד ר' שרגא פייבוש כהנא בנו של ר' חיים אריה כהינא  בעל דיברי הגאונים.) נצר אחר ממשפחת כהנא  באונטרווישווה היה ר' צבי הירש כהנא בן ר' יוסף מורדכי כהנא מדראגמירשט. היא היה יהודי חסיד ואמיד ומנכבדי הקהילה.
לקהילת אונטרווישווה היו המוסדות הקהילתיים המסורתיים, כגון חברה קדישא, חברה משניות וכדומה. וכמובן בית מדרש. מלבד בית המדרש של הקהילה התפללו גם בקלויז של חסידי ספינקא,שנפתח על ידי ר' לייב בלוך,כנרא עוד בחיי בעל אמרי יוסף. לאחר מכן ניפתח בית מדרש נוסף בדירתו של ר' יוסף מאיר וורצברגר.

ראשי הקהילה הידועים לנו היו ר' יהודה סגל ור' ישראל רוטר (בשנים תר"מ-תרממ"ב, 1880 -1882) ;ר' גדליה שטיין (תרמ"ג -?) : ר' שמואל אריה (תרס"ו-תר"ע,1906-1910 ). שאר נכבדי הקהילה ופרנסיה היו בשנים תרכ"ט- תר"ע (1869-1910) : ר' מאיר ב"ר ישכר גאנז, ר' שימשון גאנז, ר' יוסף יום טוב ב"ר מענדל גאנז, ר' יוסף יום טוב ב"ר מאיר גאנז, ר' חיים דב סג"ל ציייכנר, ר' משה ויידר, ר' אריה לייב בלוך , ר' נחום מאליק , ר' ירחמיאל שטרן,ר' ישראל זאנוויל אפטר,  ר' יואל אריה פישמאן,ר' אביגדור דוד גינור, ר' דוד שטויברג ,ושמשון א. גוטליג.

(תמונה - תמונה –) ר' יעקב גנז ורעיתו חיה

      

באונטרווישווה התגוררו תלמידי חכמים ,חסידים ואנשי מעשה במספרים גדולים יחסית. נפרט כמה מהם, כפי שהם זכורים ליוצאי הכפר:

ר' לייב בלוך,מגדולי חסידי ספינקא,שהקים,כאמור, את קלויז ספינקא באונטרווהישווה והחזיק אותו מכיסו. בעל חנות גדולה , אך ישב כמעט חצי יום בבית במדרש.

ר' אריה ליבוש גאנץ המלמד, חסיד וויז'ניץ נלהב. גם בלמדו עם התלמידים  צעק הרבה פעמים "רבי, רבי".היה יושב אצל הרבי מימי הסליחות ועד אחרי סוכות.

חתנו ר' דב פולאק, תלמיד חכם ומושלם. בעל תפלה ובעל מנגן. בכל שימחה היה משמח את הקוראים בנגנו על כינור. בנו ר' יהודה פלאק היה בין מקימי מוסדות תורה וחסידות ברחובות. עלה ארצה לאחר השואה,נפטר י"א אלול תשכ"ז.

רבי יוסף ארי' כהנא, יליד אנטרדאם שבטרניסילבניא, מצאצאי בעל קונטרס הספיקות ומראה יחזקאל,חתנו של בחסיד ר' שמשון גאנץ,ת"ח גדול וחרחף עצום, מתלמידו המובהקים של רבי יהודא גרינוולד, בעל זכרון יהודא, מסאטמר, שכתב אליו בבחרותו "תלמידא יקירא ה"ה כבוד הב' המופלג חרוץ ושנון יראת ה' אוצרו..." (שו"ת זכרון יהודא ח"ב סי' מ"ב) כל ימיו הרביץ תורה לרבים ושיעוריו בתורה ובמוסר הלהיבו כל שומעיו. חיבר בימי חורפו חידושים ופירושים על מסכתות הש"ס יקיצור הלכות וביאורים לס' פרי מגדים על יו"ד שנאבדו בימי השואה. עבודת הלב שלו בתפלה היתה למופת וכשעבר לפני כתיבה בתפלת נעילה "רעדו הקירות" מרוב התרגשות. בשנותיו האחרונות גר בבעטלאן ושם מ"כ.

בנו הבכור הרב חיים מאיר כהנא נולד בשנת 1910, למד בישיבת וישווא בהתמדה עצומה ואשר חישלו את רוחו ונהיה בגיל 23 המזכיר של אגו"י בעיר צ'רנוביץ, שעגם היה מוקד -פעילות האגודאית של מדינות בוקבינא בסרביא ורומניה העתיקה
בעניני ישוב א"י ומוסדות החינוך החרדיים: כחסיד ויזניץ מובהק תלהב ניהל סדנא לחינוך פעילים חרדיים תוך אידליזם טהור. אירגן שיעורי תורה וחיזוק כל בדקי היהדות, כמו"כ הקים  בי"ס  למורות והוציא שבועון אגו"י בשם "דאס אידישע ווארט".



הרב חיים מאיר כהנא ז"ל נואם במסיבה שנערכה לכבודו בהגיעו לגבורות,
  נפ' א' דחנוכה תשנ"ב ת.נ.צ.ב.ה.
זכור לתהלה היה מאותם הימים שהצליח להשיג אישורים לעבידות פריקה למאות יהודים במקום הלחצים שהיה להם כאויבי הסוציציאליסטים, לעבוד בשבת בעבודות של חילול שבת.
בשואה איבד את בתו וכל שנות הסבל עשה ואירגן עזרה לנזקקים ומתוך המחנות יצר קשרים עם הרה"צ  ר'אליעזר'ל אב"ד ויזניץ שהיה מגדולי העסקנים בהעברת כספים לפליטים.

אחרי שנות סבל בשואה, בנסיונותיו להקים שוב חיי דת בצרנוביץ הסובייטית נאסר ונשפט עבור פעילותו למען היהדות :שאצלם היוה זאת השמצות אנטי סובייטיות ל7- שנות מאסר וגלות עם עבודת פרך בסיביר, ועוד עונשים של שלילת זכות אזרח ועבודת פרך, עד שעלה לא"י ב1961-. אחרי השתדלות גדולי תורה אצל מנהיגי מדינות למענו. בא"י לא השתלב למערכת  פוליטית, אירגן משלוחי אלפים של חבילות לערי המסך, ובמיוחד לפני פסח שלח רבבות חבילות מצות כמה שנים עד ששוב אסרו זאת עליו. כל חיותו היה עזרה להחיים היהודיים ברוסיה, את יהדות העולם כולו הזעיק למענם ובן דלתי נדיבים כיתת רגליו, ועידודיו היה לנס עד שבמסי"נ נסע אליהם כוכ"פ (לרומניה ועוד ערי המסך לא לרוסיה הפנימית). כמו"כ היה מראשי הפעילים של מוסדות חסד לאברהם של האדמו"ר מסקולען, וראש מוסדות חינוך לצעירים ועולי רוסיא, ובעשור שנותיו האחרונות ממקימי ומחזיקי ישיבת שבות עמי של עולי רוסיה, שבמסגרת זו אמר שיעורי תורה ודאג למחסורם ואף להשיאם וליחן להם תמיכות כספיות אחרי נשואיהם.

כמו"כ זכה בשנותיו האחרונות להוציא ספר מוצלח בשם "פרקי חיים" על כל מאורעותיו בשנות השואה. ואשר מסתיים בלשונו "לא את תולדות החיים שלי באתי לספר כי את פלאות תמים רעים בתקופת הרת עולם שהייתי להם עד חי"
הבן השני רבי ישראל כהנא, מירה ומחנך נעים הליכות ואהוב על הבריות, ת"ח מגיד שיעור זה עשרות שנים לבעלי-בתים בבית הכנסת של פועלי אגודת ישראל בחיפה.
הבן השלישי רבי יהודה כהנא, מורה ומחנך, קבל פרס חינוך מעיריית תל-אביב בשנת 1980 על עבודתו המצטיינת והמסורה בשטח החינוך, מזכיר ומנהל "בית-מרמרורוש".
ר' שמשון גאנץ (חותנו של ר' יוסף ליב כהנא), מזקני חסידי וויז'ניץ, ירא ושלם ובעל מכניס אורחים. שימש שנים רבות כיו"ר החברה קדישא.
ר' צבי הירש כהנא, מצאצאי בעל קונטרס הספיקות. רוב ימיו ראש הקהילה באונטרווישווה. ביתו היה פתוח לרווחה לכל עובר ושב.
ר' שמשון אליעזר גוטליב, אף הוא מראשי הקהילה, מזכיר המועצה הכפרית של אונטרווישווה, בנו ר' יוסף גוטליב מותיקי קבוצת יבנה.
ר' אלטר בן-ציון פריר, בעל צדקה וגמילות חסדים ומוקיר רבנן. בעל מנסרת עצים.
ר' יעקב גאנץ, מראשי הקהילה כמעט כל ימיו. דבוק באדמו"רי וויז'ניץ. בעל צדקה ועסק בצרכי ציבור.
ר' אהרן מאליק, אהוב על הבריות ועושה צדקה וחסד עם כל אדם. היה בעל תפלה שקולו ערב ובעל קורא. בנו ר' אליעזר מאליק העלה על הכתב זכרונות על הכפר (חלק ניכר מערך זה מבוסס עליהם).
השוחט ר' יצחק משה רוס, מחסידי ספינקא, ש"ץ קבוע בבית הכנסת ומלמד את הדף היומי בכל ערב.
ר' יוסף יום-טוב (יונטל) ב"ר פישל גאנץ חתן ר' לייב בלוך הנ"ל.
הסנדלר ר' יהשע הופמאן, ידע כל תהלים בעל-פה, כשקרא תהלים נשמע קולו בכל הכפר.
ר' יעקב ב"ר אשר אנשיל פרל, תלמיד חכם וירא שמים מרבים, עסק בתורה מתוך הדחק.
ר' זאב אריה פישר, מלמד ומרביץ תורה לתלמידים.

כעת השואה היה גורלם של יהודי אונטרווישווה כגורל יהודי הסביבה. כמה ימים לאחר פסח תש"ד (1944) רוכזו כל יהודי הכפר והועברו לגיטו אויברווישווה, הגברים ברגל, תוך מכות וגידופים, הנשים והטף הועברו בעגלות לגיטו. מן הראוי להזכיר
לטובה כמה רומנים מתושבי אונטרווישווה, שהשתדלו להעביר בגטו קצת מזון, שנלקח מבתי היהודים, אך גם  שלהם.לעיתים נתפסו בידי הז'אנדארמים ושומרי הגיטו שעבכו באדם ואף הרביצו להם.

לאחר המלחמה חיזרו כמה עשרות יהודי אונטרווישווה לכפר. בין הדברים הראשונים היה שיקום בית הכנסת שחולל ולוכלך, תיקון המקוה והתקנת מטבח כשר אצל ר' דוד כהנא ,שם אכלו בזמן הראשון כל השבים ממחנות הריכוז, שרידי ספרי תורה ותשמישי קדושה נאספו ונגנזו כדין.

בסוף שנות החמישים עזבו כמעט כל היהודים את הכפר ורובם עלו לישראל. היום אין יהודים באונטרווישווה.

ביבליוגרפיה

ראיונות עם כמה מיוצאי אונטרווישווה.

שתי מחברות בכתב יד מזכרונותיו של ר' אליעזר ב"ר אהרן מאליק

הקלידו: שירז פסנטין, אלינור שטיין, ליאורה גרסטלר,